לאחרונה יצא לי להשתתף במפגש מקוון ביוזמת שגרירות ארה"ב בישראל, שבו מורה ותיק מאריזונה בשם ג'ו רול (Joe Ruhl), הציג את השיטה שלו לעידוד למידה עצמאית בכיתה באמצעות עקרון הבחירה.
התלמידים בכיתתו של רול מקבלים לידם בתחילת כל נושא לימודי מעין "תפריט", שמתוכו הם בוחרים פעילויות שונות ומנהלים את הלמידה שלהם באופן עצמאי לחלוטין. ה"אסימון" נפל לו אחרי שביצע תורנות שגרתית של השגחה על התור בקפיטריה הבית ספרית, והבחין בכך שהתלמידים מאוד אוהבים שיש להם מספר אפשרויות בחירה בין מנות שונות. אם זה עובד בקפיטריה, הוא חשב – אולי זה יעבוד גם בכיתה?
מייד בתחילת דבריו הדגיש רול שנקודת הפתיחה שלו היא שמערכות יחסים הן הבסיס להצלחה בכיתה. לשיטתו, הוראה מוצלחת מבוססת על שישה C's:
- Caring: אהבה, אכפתיות, דאגה
- Choice: בחירה
- Collaboration: שיתופיות
- Communication: תקשורת
- Critical thinking: חשיבה ביקורתית
- Creativity: יצירתיות
לא במקרה המילה Caring עומדת במקום הראשון. זהו הכוח הגדול ביותר שיש לנו להגברת מוטיבציה! כשילדים יודעים שאנחנו אוהבים אותם כבני אדם, הם ילמדו ברצון. "אני לא מלמד ביולוגיה," אומר רול – "אני מלמד ילדים ביולוגיה!" ויש הבדל עצום בין שתי האמירות הללו. גישות של SEL (מיומנויות רגשיות חברתיות), צריכות לדעתו להיות מיושמות גם בלימודי מדעים אם רוצים לחזק את תחושת השייכות ואת הרצון של התלמידים ללמוד.
למילה Caring יכולות להיות משמעויות שונות. זו שרול מדבר עליה בהקשר של יחסי מורים-תלמידים, היא אהבה רצונית מכוונת (Agape ביוונית), הכוללת למשל: קשר עין, חיוך, אמון, שיחה 1:1 בין מורה לתלמיד/ה בזמן שהתלמידים האחרים עובדים עצמאית וכד'.
ילדים ללא מוטיבציה דורשים מהמורה להשקיע יותר יחס אישי, לעשות שימוש בכלים של אימון (קואוצ'ינג), ולתת להם הזדמנויות לקחת חלק בפעילויות מהנות. כשהילדים מרגישים אהובים, הם לא רוצים לאכזב את המורים שלהם… לדוגמה: באחת השנים היה בכיתתו תלמיד שלא הצליח כל כך בשיעורי ביולוגיה ונראה היה שאין לו שום מוטיבציה ללמוד. רול הלך לאחר שעות הלימודים לצפות בקרב אגרוף שהתלמיד השתתף בו, ומאז התלמיד התחיל להשקיע בשיעורים והשתפר. עצם העובדה שלמורה היה אכפת ממנו, ושהוא בא להתעניין במשהו שהיה חשוב לילד כאדם ולא כ"תלמיד", עזר לו לגייס מוטיבציה גם ללימודים הפורמליים.
ומה עושים כשהלמידה העצמאית בכיתה מעוררת תסכול? יושבים עם קבוצה קטנה ומשוחחים, מקשיבים, נותנים לתלמידים שלל הזדמנויות להסביר אחד לשני דברים, ובעיקר נותנים לגיטימציה לכישלונות ולטעויות…
אז איך עושים את זה? איך מעודדים למידה עצמאית בעזרת בחירה?
ראשית, מחלקים את השנה ליחידות של 3-2 שבועות. בכל יחידה כזו התלמידים מקבלים תפריט למידה. בתפריט יש פעילויות שונות ומגוונות, שאם עושים את כולן אפשר להגיע לצבירה של 180 נקודות בסך הכול. אבל כאמור יש המון בחירה ואין צורך לבצע את כל המשימות. כדי לקבל ציון A צריך להשיג "רק" 90 נקודות. המשימות מגוונות ומאפשרות מתן ביטוי לסגנונות למידה שונים.
בתחילת כל תפריט יש שלושה פריטים שהם חובה לכולם – Study Guides. זו ההקניה הבסיסית של חומר חדש הנלמד באותה יחידה. מבצעים את שלוש הפעילויות הללו באופן עצמאי באמצעות עשרה מחשבים עם אוזניות הנמצאים במרחב הכיתתי. בכל עמדה יש שני סטים של אוזניות, כדי לעודד עבודה בזוגות.
בכל Study Guide יש שיעור אינטראקטיבי שנלמד בקצב אישי, המבוסס על ההרצאות שבעבר ניתנו באופן פרונטלי בכיתה, לפני שרול התחיל ללמד בשיטה זו. ניתן לקיים גם הרצאות מליאה במקום החלק הזה, אך רול מדגיש שזה פחות מומלץ, כי הרצאה אחידה לכולם לא מאפשרת לכל אחד ואחת ללמוד את החומר בקצב המתאים לו/לה. בכל מקרה, במידה שבוחרים במתן הרצאה לכולם, יש לעשות זאת רק במבואות הללו. בשאר החלקים חיוני לתת לתלמידים חופש בחירה וניהול עצמי.
***כל התמונות שלהלן הן מתוך הרצאת ה-TED של רול (קישור בסוף הפוסט)
דוגמאות לסוגי משימות בתפריט הבחירה של התלמידים:
- ביצוע ניסוי מעבדה
- קריאת קטעים מאתרים ברשת בליווי שאלות מכוונות
- בניית דגמים
- יצירת מפת מושגים
- משחקי קופסה רלוונטיים (כן! זו משימה שמקבלים עליה נקודות!)
- דפי עבודה "רגילים"
- סרטונים לצפייה (2 עמדות בכיתה ו-4 אוזניות, שוב, כדי לעודד עבודה בזוגות)
- עמודים בספר לימוד דיגיטלי
- דף רפלקציה על הלמידה שלי באחת המשימות
- חיבור לידע קודם שנלמד ביחידות אחרות
- משימות שכוללות הערכה עצמית או הערכת עמיתים
- Art & Entertainment: חלק מהמשימות בתפריט כוללות משימה אומנותית שהתלמידים מציגים לכיתה בשיעור האחרון של היחידה – פרזנטציה, שיר, מערכון, פוסטר וכד'. לדוגמה: שתי אחיות הכינו מיצג של שני ג'ינסים תפורים זה לזה, של אבא ואמא – והדגימו באמצעותו את העברת הדנ"א (כמובן שהן היו צריכות להסביר איך הידע שלמדו ביחידה קשור למיצג שלהן!).
בסוף התפריט, שוב יש שתי יחידות חובה לכולם: משימה של הכנת תלקיט המייצג את הלמידה של כל תלמיד באותה יחידה, ומשימה של בוחן מסכם. את הבוחן, אגב, אפשר לעשות מתי שרוצים (לא בהכרח בסוף…).
ההערכה של המורה על משימות שהתלמידים מבצעים בכל שיעור, חייבת להינתן להם באותו יום כדי שלכל אחד ואחת תהיה כל הזמן תמונה עדכנית כמה נקודות הם כבר צברו וכמה הם עוד צריכים להשיג כדי שיוכלו לקבל את הציון הרצוי להם ביחידה.
מכיוון שהתפריט מכיל מגוון פעילויות ומבוסס על למידה בניהול עצמי, קל לעשות לו התאמה גם ללמידה מרחוק. במונחי התקופה האחרונה, הלמידה שרול ניהל בכיתתו שנים לפני הקורונה, מתאימה למה שכולנו מכנים היום בשם למידה היברידית: למידה המשלבת בין למידה מקוונות בעזרת אמצעים וכלים דיגיטליים, ללמידה משותפת פנים אל פנים ביחידים, בזוגות או בקבוצות.
רול מלמד בשיטה זו כבר שנים רבות, ואף זכה בפרס המורה המצטיין מטעם הממשל האמריקאי. השיטה הזו דורשת מהמורים לקחת צעד לאחור: במשך שנים התרגלנו לעמוד במרכז הכיתה, לדבר, לנהל, ולשלוט כמעט בכל דבר שקורה במרחב הכיתתי. תפריט הבחירה אומנם מעמיד את התלמידים עצמם במרכז ונותן להם לנהל את הלמידה שלהם לפי בחירתם, אך לטענת רול הוא לא מחליש את טווח ההשפעה של המורה אלא דווקא מחזק אותו. כשאני לא עסוק בהרצאה, הוא מספר, יש לי אפשרות ללוות קבוצות ויחידים באופן אישי וקרוב, לסייע לכל אחד ואחת בהתאם לצרכים ספציפיים שעולים, ולהעביר הלאה את התשוקה שלי למקצוע ואת האהבה והדאגה שלי לילדים שנמצאים בכיתה.
מילים שענת 
תגובה אחת הוסף תגובה