אבל איך הוא יסתדר בצבא?

כבר 17 שנים שאני אמא לילדים בבית ספר דמוקרטי. כשהצטרפנו לבית הספר, הבכור היה בן 5, השני בן 3 והשלישית רק נולדה. הרביעי והחמישית כבר נולדו לתוך בית הספר.

לאורך השנים נתקלתי בהמון שאלות של חברים ובני משפחה: ומה אם הילד יבחר לא ללמוד כלום? את לא דואגת שהוא לא יעשה בגרות? איך אפשר לסמוך על ילדים כל כך צעירים שידעו מה טוב בשבילם?

השאלה הרווחת ביותר, גם בשיחות פרטיות וגם במפגשי היכרות למשפחות מתעניינות ובסיורים שנערכים בבית הספר היא: אבל איך הוא יסתדר אחר כך בצבא?

אני לא מזלזלת בדאגה לעתיד הילדים כמובן. זה תפקיד חשוב של כל הורה. אבל המחשבה שכדי שהילד שלי יהיה מוכן לעמוד בכללים של מסגרת צבאית נוקשה בעוד 12 שנים אני צריכה להרגיל אותו למסגרת צבאית נוקשה כבר עכשיו – קצת מצחיקה בעיניי.

בוגרי בתי הספר הדמוקרטיים, כמו הבוגרים של מערכות חינוך אחרות אגב, יש בהם כאלה שמסתדרים מצוין במסגרות קשוחות. אחרים לא. בדרך כלל אין לזה שום קשר לשגרת החיים שחוו בבית הספר, אלא לאישיות שלהם ולאופי הבסיסי שעמו נולדו. כי ככה זה בחיים: יש בינינו כאלה שטוב להם במקומות עבודה מסודרים והיררכיים, ואחרים מרגישים טוב יותר בעסקים קטנים וגמישים או בכלל ביזמות אישית.

בין זה לבין בחירת בית ספר אין שום קשר. ילדה בת 7, 10, 13, 15 זקוקה לכך שיתייחסו אליה כמו אל ילדה. בהתאם לגילה ולצרכים הספציפיים שלה. לא כמו לחיילת-לעתיד או לוחמת-בפוטנציה.

armynow

ילד שזוכה לנהל את הזמן שלו כבר מגיל 6 (לסדר מערכת אישית, לבחור חונך, להתנדב לוועדות), ילד שסומכים עליו שידע למצוא את תחומי הלימוד המעניינים אותו ולהתמיד בהם מבחירה, שמכבדים את דעתו בניהול חיי היומיום שלו ושל הקהילה סביבו – ילד כזה מקבל מתנה לחיים. הוא עשוי אפילו לאהוב את בית הספר ולראות בו בית שני. אבל ממש.

(הכניסה לבית י-יב בביה"ס הדמוקרטי במודיעין)
(הכניסה לבית י-יב בביה"ס הדמוקרטי במודיעין)

משיחות עם בוגרי בתי ספר דמוקרטיים ועם מבוגרים שפגשו בהם בצבא ובאוניברסיטה, ההתרשמות הייתה שבאופן יחסי לחבריהם הם יותר שלמים עם עצמם ופחות יראי-סמכות. הם רואים במבוגרים כתובת לגיטימית לפניות ולבקשת עזרה ובטוחים יותר ביכולתם להזיז דברים כדי לממש את המטרות שלהם. לא זוכרת איפה שמעתי את זה, אבל בשיחה עם קצין שהיה פעם מפקד בה"ד 1, הוא סיפר שהתרשם שבשונה מחיילים אחרים, בוגרי החינוך הדמוקרטי לא נרתעים מלפנות אליו רק בגלל הדרגות שעל המדים שלו, אלא רואים בו כתובת לשיחה ולדיאלוג.

אני לא מנסה לשכנע אף הורה להעביר את ילדיו לבית ספר לא-שמרני. זו החלטה משפחתית מאוד מורכבת. אבל אם אתם שוקלים מעבר לחינוך הדמוקרטי, כדאי שתשאלו את עצמכם האם אתם מוכנים לתת צ'אנס לרעיון חינוכי מהפכני? האם תהיו מסוגלים לתת גיבוי לבחירות של הילד, גם כשהן לא ימצאו חן בעיניכם? והאם אתם מוכנים להיכנס להרפתקה שטומנת בחובה התלבטות בלתי פוסקת לגבי השאלה – האם עשיתי את הדבר הנכון?

לצבא אל תדאגו. הוא יודע לדאוג לעצמו יפה מאוד. והילדה שלכם תלמד לחיות עם זה בבוא הזמן כמו כל אחד אחר, בלי קשר לסוג החינוך הבית ספרי שקיבלה.

ומה בכל זאת קורה עם הבוגרים אצלי בבית? טוב ששאלתם: הבכור נכנס החודש לשירות קבע ומסתדר בצבא מצוין. לאחיו גילו בצו-ראשון בעיה רפואית שפוטרת אותו משירות והוא לא התגייס. גם הוא מסתדר מצוין, תודה רבה. כמה מגוחך היה לו הייתי משאירה אותו בחינוך שמרני מגיל 3 בגלל הפחד מ"איך הוא יסתדר בצבא", רק בשביל לגלות בגיל 17 שהצבא כלל לא מעוניין בשירותיו.

אז תדאגו לעתיד הילדים שלכם, אבל אל תשכחו לדאוג גם להווה שלהם. זה לא פחות חשוב!
(עד שהוא ילך לצבא כבר יהיה שלום)
(עד שהוא ילך לצבא כבר יהיה שלום)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s