כשכותבים ספר משתמשים בשפה תקנית, על פי הכללים שקבעה האקדמיה ללשון עברית. כשכותבים מאמר מדעי נהוג להקפיד על סגנון כתיבה אקדמי. אפילו לכתיבה עיתונאית יש את המוסכמות המיוחדות לה. המשותף לפלטפורמות האלה הוא שבכולן יושבים אנשי מקצוע שיעברו על הטקסט אחרי הכותב/ת המקורי/ת, יתקנו את הדרוש תיקון ויתאימו את סגנון הכתיבה להקשר שבו הוא עתיד להתפרסם.

כתיבה לבלוג אישי שונה מכל אלה. היא לא בהכרח ספרותית או תקנית, היא כמעט אף פעם לא אקדמית, וגם כשהיא נושקת לתחום העיתונות, על פי רוב היא תהיה דינמית, אישית ואותנטית יותר.

בפוסט הזה אני רוצה להתמקד בנקודה משמעותית אחת, והיא העובדה שבכתיבת בלוג אישי בדרך כלל אין אדם נוסף שעובר על החומרים מלבד הבלוגר/ית עצמה. לכן כדאי מאוד לכל בלוגרית ללמוד כלים לעריכה ולהגהה.

בעבר כבר פרסמתי כאן פוסטים שעוסקים בעניינים ספציפיים: טעויות נפוצות בשימוש ב-ו' וב-י' בכתיב מלא; פיסוק נכון; שימוש נכון במין; וצמצום השימוש במילים ריקות. הפעם אני רוצה להתמקד במשלב הלשוני, כלומר: האם צריך לכתוב בשפה גבוהה? האם להקפיד על תקניות? האם מותר להשתמש בסלנג?

אז ככה – בטקסט ספרותי או במאמר אקדמי, בחיים לא הייתי פותחת משפט במילים "אז ככה". אלא אם כן זה סיפור שמסופר מפיו של גיבור שבאמת מדבר ב"אז ככה"… ומה הנמשל? הבלוג שלכן הוא המקום שבו אתן גיבורות הסיפור. אתן תחליטו איך לדבר. אתן תחליטו מה יהיה הקול שהקוראים ישמעו.

כי בלוג, בהרבה מובנים, הוא יותר דיבור מאשר כתיבה. בלוג הוא כתיבה שמזמינה את הקוראים להקשיב. להגיב. בלוג אישי טוב, הוא הזמנה לשיחה. כשאתן מתלבטות איך לכתוב, נסו לדמיין את הקוראים שלכן יושבים ברכבת עם הנייד אחרי יום עבודה, גונבים הצצה בטאבלט בין הסעה לחוג בלט לחיתוך סלט לארוחת ערב, או יושבים בנחת ליד המחשב אחרי ריצת השבת. ואז – דברו אליהם.

אין כאן נכון ולא נכון. ככל שתהיו נאמנות יותר לעצמכן, לקול האישי שלכן, כך יהיה לכן קל יותר להתמיד בכתיבה בבלוג. כי התחפשות למישהי אחרת, מישהי שאולי מדברת גבוה או "יפה יותר", לא תחזיק מעמד לאורך זמן.

כתבו בלשון גבוהה אם אתן מדברות בצורה כזו (כנ"ל לגבי לשון נמוכה). השתמשו בשפה תקנית אם אתן מקפידות עליה בחיי היומיום. השתמשו בסלנג אם מתחשק לכן, אבל רק בצורה אותנטית: אל תכתבו "אחלה" ו"סבבה" אם אף אחד אף פעם לא שמע אתכן אומרות שהיה אחלה וסבבה.

בקיצור: דברו כתבו פשוט. זכרו שהבלוג הוא החדר הפרטי שלכן. כשאתן מזמינות לחדר הזה אורחים, חשוב שתהיו נאמנות לעצמכן. שהרי הקוראים – אתכן הם באו לבקר, לא את אף אחת אחרת.