מאז שהתחלתי להתעניין באורח החיים המינימליסטי, למדתי לעשות דברים מסוימים קצת אחרת:
1. להחזיק מלאי קטן שלא יהפוך לבלאי
עגלות מלאות בסופר הן מחזה נפוץ ולא רק לפני החגים. אבל מתברר שחלק גדול ממה שאנשים קונים הולך בסוף לפח…
קבעתי לעצמי כלל: לקנות רק כמות שאני יכולה לסחוב לבד מהאוטו הביתה. בשבילי זה אומר בערך 4 שקיות רב-פעמיות, לא כבדות מדי. בקושי שליש עגלה…
העניין הוא להבין שהמקרר, המזווה והפריזר לא חייבים להכיל את הכול כל הזמן למקרה שנזדקק למשהו מסוים (Just in Case). הרי אני מגיעה לסופר פעם בשבוע בכל מקרה ואפשר לקנות את המצרכים בסמוך למועד שבו רוצים באמת להשתמש בהם (Just in Time).
2. לשטוף את הקערה שלי
אף אחד לא אוהב למצוא כיור מלא כלים מלוכלכים, זה ברור. אבל מה עושים כדי למנוע את המצב? בתור התחלה, מחזיקים פחות כלים… כשיש מעט כלים אי אפשר שכולם יהיו בכיור. אנחנו פשוט צריכים אותם!
חוץ מזה, כשעברתי דירה ויתרתי על המדיח וגיליתי שהזמן שבו אני מחכה שהמים בקומקום ירתחו – מספיק בדיוק כדי לשטוף את כל הכלים שנמצאים במקרה בכיור. מכיוון שאני שותה לא מעט קפה… בשבילי זו דרך טובה להבטיח שהכלים לא ייערמו בכיור.
אבל "לשטוף את הקערה שלי" הוא כלל טוב גם באופן מטפורי: יש משימות שבסופו של דבר אהיה חייבת להתמודד איתן? עדיף לא לתת להן להיערם…
3. להיפרד גם מספרים טובים
פעם הייתי שומרת ספרים יפים כי אולי יום אחד ארצה לקרוא אותם שוב. היום אני מעבירה את רובם הלאה. יש כל כך הרבה ספרים טובים וכל כך מעט זמן פנוי!
ואם בכל זאת ארצה לקרוא שוב ספר שכבר קראתי, בשביל זה יש ספרייה, לא?
זה כמובן לא אומר שנפרדתי מכל הספרים שלי. ממש לא! אבל צמצמתי אותם באופן משמעותי וכיום הספרייה הביתית שלי כוללת רק ספרים שאני מאוד מאוד אוהבת.
4. להגיד לא
מינימליזם זו תפיסת חיים, ולא רק דרך אופנתית לסדר את הבית. מבחינתי חלק מזה זו היכולת לענות להצעות מסוימות שמגיעות אליי באמירה פשוטה: תודה שחשבתם עליי, אבל אני מעדיפה שלא.
פעם הרגשתי לא-נעים לסרב ומצאתי את עצמי הולכת לאירועים שממש לא מתאים לי להיות בהם. הגישה המינימליסטית לימדה אותי להרגיש יותר בנוח להגיד לא, ולדעת שזה בסדר גמור לעשות את זה.
זה גם אומר שההזמנות שאני נענית להן בחיוב – אם זה אירוע חברתי או ענייני עבודה – הן כאלו שאני באמת רוצה לקחת בהן חלק ומן הסתם איהנה מהן יותר.
5. לשים גבולות לעבודה
העבודה היא לא חיינו.
עבודה היא רק עבודה.
גם כשהיא משמעותית, מהנה ומתגמלת.
בזכות המינימליזם אני מרגישה יותר לגיטימציה לעבוד רק כמה שאני מעריכה שאני צריכה כדי לפרנס את עצמי, ולא יותר.
למדתי להיפרד מעבודות שתפסו בעלות על הזמן שלי באופן מוגזם, ולבחור במקומן עבודות שמאפשרות לי לעשות גם את הדברים החשובים באמת – לכתוב, לקרוא, לרוץ, לנשום…
מתעניינים במינימליזם?
קראו עוד על סרטים מומלצים ועל מינימליסטית בקטנה
והירשמו לקבלת עדכונים מהבלוג ישירות למייל שלכם
מילים שענת 
היי יקירתי תתחדשי על התבנית החדשה שמת לב? 1- שיש לך פרסומות בתוך התבנית? אולי זאת הסיבה שהיא חינמית 2- כתבתי תגובה ארוכה, ובסופה המערכת שוב ביקשה ממני להירשם או להיכנס בעזרת סיסמה לוורדפרס. יש לי סיסמה, ונכנסתי, ובינתיים נראה שהתגובה שלי נעלמה, אלא אם היא ממתינה לאישור ממך התגובה, בקיצור, לסעיף 4 שלך: גם אני לא הולכת לאירועים שלא מעניינים אותי, כבר מזמן. לרוב אלו אירועי יחץ למיניהם, ואחת הסיבות שהם לא מעניינים אותי היא החינמיות. כי בתמורה לבילוי מחייבים אותי ב-X ציוצים בטוויטר שאין לי, וב-Y פירסומים בסטורי שאני לא ממש יודעת לתפעל, ובפייס – אצלי על קירות הבית. מעדיפה לשלם על בילויים בכסף מאשר באינטגריטי ובזמן שלי. בכלל לא חשבתי על זה מכיוון המינימליזם (לא יצא קצר) חיבוק חן http://www.chensivan.com/http://saloona.co.il/chensi/050-6416967
אהבתיאהבתי
תודה, חן. פשוט לקח לי קצת זמן לשים לב לתגובה ולאשר אותה… יודעת שיש פרסומות. לא ממש מפריע לי. זה מחיר סביר לשלם כשהבלוג הוא תחביב ולא עסק… ולא יודעת למה דורש ממך להירשם. ביטלתי את הצורך הזה
אהבתיאהבתי