הפוסט הראשון שכתבתי היה בכלל על ריצה. רק אחרי כמה חודשים הבנתי שאני רוצה לכתוב על חינוך, נתתי לבלוג את השם די לחינוך ויצאתי לדרך. בהתחלה חשבתי שרק אני קוראת פה, ואולי כמה בני משפחה וחברים מפרגנים. אבל לאט לאט התברר שיש לבלוג לא מעט עוקבים וקוראים נאמנים. אז הנה סיכום של חמש השנים האחרונות באמצעות צילומי מסך של ביקורי די לחינוך בטופ 20 – מצעד הפוסטים הנקראים ביותר באתר סלונה!

הכי הרבה פוסטים הגיעו למקום הראשון (היה אחד נוסף, על השמיניסטית והשר, אבל שכחתי לצלם):

למקום השני הגיעו שניים:

וגם לשלישי:

ולרביעי:

למקום החמישי התברג ברגע האחרון פוסט חדש:

ולמקום השישי פוסט אחד:

במקום השביעי שוב שניים:

וגם במקום השמיני:

בתשיעי שוב אחד, שאני אוהבת במיוחד:

וגם בעשירי:

ובמקום האחד עשר:

ובשנים עשר – אחד הפוסטים הנקראים ביותר שלי אבר, מטעמים מובנים:

ובמקום השלושה עשר:

ובמקום הארבעה עשר ממש צפיפות אוכלוסין:

פוסט אחד במקום החמישה עשר:

ושניים במקום השישה עשר:

שניים גם בשבעה עשר:

ושלושה בשמונה עשר:

שניים הגיעו למקום התשעה עשר:

ואחרון חביב הגיע למקום העשרים המכובד:

זהו. נראה לי שזה לא רע בשביל חמש השנים הראשונות, לא?
קצת סטטיסטיקה: מבין 40 פוסטים שנכנסו למצעד הפרטי שלי, 18 קשורים למערכת החינוך, ב-8 יש המלצות ספרים, 6 קשורים לנושאים חברתיים ולאקטואליה, ו-8 לנושאים אישיים ולפנאי.

ומסתבר שבמשך 5 שנים היו לי פה 4 תמונות פרופיל: הראשונה הייתה של הקרחת עם הילדה, אחריה האפורה עם החתול שלי קמח (אורח הכבוד של הבלוג), אחר כך תמונת העורכת הרצינית על רקע הספרייה הביתית, והנוכחית של החייכנית עם הז'קט, שצולמה בכנס הבלוגריות של יונית הבלוגריסטית. מעבר לקו הברור של יותר ויותר שערות לבנות, יש משהו ברצף התמונות הזה שמסמל יפה את הדרך שאני עוברת עם הבלוג הזה.

ומה התכניות להמשך?
להמשיך לכתוב כאן על מערכת החינוך, על ספרים ועל עוד דברים שמעניינים או מטרידים אותי. ולקראת השנה הבאה: להוציא ספר שמבוסס על הבלוג! יש כבר טיוטה מוכנה. רק צריך קצת אומץ (וגם זמן פנוי לא יזיק).

אז תודה שאתן פה! כי בלעדיכן – אני בעצם כלום…

***עדכון אפריל 2020 – אתר סלונה נסגר וכל התכנים שלי עברו לכאן. לעולם אהיה אסירת תודה לבית שהיה לי בסלונה!