הפוסט הזה היה אמור להתפרסם בבלוג הוותיק שלי באתר סלונה. בלוג שפועל באופן כמעט רצוף משנת 2011. אבל היום (29.3.20) הודיעו באופן פתאומי על סגירת האתר בעקבות משבר הקורונה…
זה רגע עצוב מאוד בשבילי ובשביל עוד המון נשים שהבלוג שפתחו בסלונה שינה את החיים שלהן בכל כך הרבה מובנים. מקווה שכל הנשים המדהימות שפגשתי שם לאורך השנים, ימצאו את דרכן חזרה אל עולם התקשורת הישראלי הקשוח. ימים יגידו.
שבועיים בסגר חלקי ולא נראה שהמשבר הזה הולך להסתיים בקרוב. האופטימיים מדברים על הקלות אחרי פסח (18.4). הפסימיים מדברים על הקיץ. מי יודע…
הסגר תפס אותי בשנה שבה מרבית העבודה שלי ממילא נעשית מהבית ולכן השגרה לא השתנתה יותר מדי. אומנם בוטלו הרצאות שהייתי אמורה לתת בכל מיני מקומות, אבל ההשתלמויות עברו ל-Moodle וההוראה האקדמית עברה ל-ZOOM, ומבחינות מסוימות זה אפילו נחמד!
בכל מקרה, מכיוון שאסור לנסוע לשום מקום ואסור אפילו לצאת לריצה (!!!), הנה שלוש המלצות לספר, סרט וזמרת שגיליתי בשבועיים האלה כשהצלחתי להתנתק מרצף החדשות המלחיץ בטלוויזיה:
ספר: ים של דיו, אילנה קורשן, מאנגלית: עליזה רז-מלצר, דביר
גילוי נאות – אילנה קורשן היא מתרגמת ולפני כשלוש שנים פניתי אליה כדי שתתרגם לאנגלית פרק מהספר שלי, חז"ל עכשיו. היו לנו כמה שיחות טלפוניות סביב התרגום, אבל לא נפגשנו ולא ידעתי בזמנו שהיא גם סופרת. לכן הופתעתי לשמוע שספר שלה זכה בפרס סמי רוהר לספרות יהודית, פרס יוקרתי למדי שניתן בארה"ב.
הספר שעליו קיבלה את הפרס תורגם עכשיו לעברית בשם ים של דיו. הוא מתאר בגילוי לב את התמודדותה עם משבר גירושין כואב בגיל צעיר, קשיי הגירה מארה"ב לירושלים, בדידות, דיכאון, ניתוק מהמשפחה ועוד.
מתוך השבר, אולי בגלל הרצון להיצמד למשהו קבוע שיכניס קצת שגרה לתוהו ובוהו שהיא מצויה בו, היא מכניסה לחייה שני דברים חדשים – היא מתחילה לרוץ, ומצטרפת ללימוד של דף גמרא יומי. פרקי הספר בנויים לפי הקריאה בששת סדרי התלמוד על פי רצף הקריאה שמסתיים כל שבע שנים וחצי.
דיוני החכמים בתלמוד מתערבבים עם חיי היום-יום – התמודדות עם שברון לב, ניסיונות למצוא אהבה חדשה, עבודה בסוכנות ספרותית, נישואין, לידה, הורות ועוד. בסוף מחזור הקריאה של שבע-וחצי שנים, האישה שנכנסה למבצע הזה יוצאת ממנו מחוזקת ואופטימית הרבה יותר.
בקיצור: חכם, חשוף ונוגע ללב. עושה חשק להתחיל לרוץ מדי יום, ללמוד דף יומי או בכלל להתחייב למשהו באופן יומיומי ומאתגר.
סרט: מיס אמריקנה – טיילור סוויפט, נטפליקס
גם אם אתם לא מכירים את טיילור סוויפט ולא מתחברים למוזיקה שלה, כדאי לכם לראות את הסרט הזה. הבמאית לנה ווילסון מלווה אותה בתהליך מרשים של צמיחה ושינוי שהתחיל בעקבות משבר בקריירה שלה.
סוויפט, היום בת 30, מופיעה כבר בערך מגיל 15 והיא אחת מהזמרות המצליחות בעולם. הסרט מתאר את המהפך שעברה בחייה, מנערה שמתאמצת בכל כוחה להיות "ילדה טובה" ולמצוא חן בעיני כולם, לאישה שמחליטה לנצל את מעמדה כדי לבטא את דעותיה בעניינים חברתיים-פוליטיים.
בדרך אנחנו נחשפים מקרוב למשברים שונים שסוויפט נאלצה להתמודד איתם, רובם בשל היותה אישה צעירה ומצליחה בעולם של גברים. ביזוי פומבי בטקס הגראמי, הציפיות ההזויות מנשים שגרמו לה להרעיב את עצמה ולהגיע לתת-משקל מסוכן, הטרדה מינית שהובילה למשפט מתוקשר ועוד.
בנוסף, אנחנו זוכים לראות אותה בתהליך היצירה בשעות רבות של עבודה באולפנים עם מפיקים שונים, שהוא לא פחות מרתק ומרגש מכל המציצנות הרגילה לתוך החיים האישיים של אנשים מפורסמים.
בקיצור: השראה יצירתית ופמיניסטית ממדרגה ראשונה!
תופעה: בילי אייליש
באיחור מאוד לא אופנתי, גם אני גיליתי את בילי אייליש. מעבר למוזיקה המעולה, הבחורה הצעירה הזו היא ממש תופעה. והיא רק בת 19! אומנם בת ה-12 שלי כבר מזמן השמיעה לי שירים שלה, אבל רק עכשיו בימי הקורונה היה לי זמן לקרוא עליה קצת ולצפות בסרטונים ובראיונות.
בואו נתחיל מזה שגם בזכותה, נשים ממש צעירות ואפילו נערות התחילו לצבוע את השיער לאפור… (טוב, גם לאלסה מפרוזן היה כנראה קשר לזה). כך שאני כבר לא נאלצת לספוג נאומים במספרה על זה שאני לא צובעת את השיער…
נמשיך בלבוש – אייליש ידועה בזה שהיא לובשת בגדים "של בנים", בגדים רחבים וגדולים שלא מאפשרים לשפוט את הגוף שלה ולהעיר עליו הערות… השיח שלה בתקשורת מאוד פתוח. לא נצטרך לחכות לסרט תיעודי שיעשו עליה בגיל 30 כדי לשמוע על תסמונת הטורט, על הדיכאון שחוותה בעקבות ההצלחה המוקדמת, על האופן שבו היא ואחיה פיניאס יוצרים את המוזיקה שלהם ועוד.
היא מעורבת בכל פרט של היצירה, כולל עיצוב והפקה של כל סרטון. בנוסף, בילי ופיניאס גדלו בקליפורניה בחינוך ביתי. ובימים אלו שבהם רבים מנסים להבין מה לעשות עם הילדים כל כך הרבה שעות, כדאי להקשיב לדברים שמספרים ההורים שלהם וגם הם על העניין.
מדובר בגישה שלא דוגלת בלימוד בית-ספרי בבית (Home Schooling), כמו שיש המנסים לקיים במשבר הקורונה, אלא מציעה תפיסה אחרת לגמרי של Un-Schooling: ביטול ה"בית ספריות" לחלוטין (מערכת שעות, תחומי תוכן מוגדרים, הפרדה למקצועות, דפי עבודה וכו'), ותמיכה בתחומי העניין הטבעיים של כל ילד וילדה והקדשת זמן חופשי להעמקה בדברים.
הנה סרטון קצר שבו יש התייחסות לנושא החינוך הביתי וההשפעה שלו על ההתפתחות האישית של בילי ופיניאס:
מוזמנים לעקוב אחריי גם בפייסבוק
בעקבות הסגירה של סלונה, בקרוב אעביר לכאן גם את הכתיבה על ענייני חינוך וגם המלצות ספרים – שני נושאים שקודם כתבתי עליהם רק ב-די לחינוך. מוזמנים להתחיל לעקוב!
מילים שענת 
איחולי הצלחה למעבר. נהניתי עד כה ובוודאי אמשיך ליהנות!
אהבתיאהבתי
תודה רבה רבקה יקרה, הבית של סלונה יחסר לי אבל החברות שמצאתי שם יישארו עוד הרבה שנים אני מקווה 🙂
אהבתיאהבתי