ערכתי פעם ספר זיכרונות של אישה אחת, שלצורך העניין נקרא לה שרה. בראשית ימי המדינה הייתה שרה מורה לעברית באולפן למבוגרים ולימדה גם במועדונית לילדי עולים. היא אהבה את המקצוע שלה וגם הייתה טובה במה שעשתה.

בשלב מסוים פנו אליה ממשרד החינוך והציעו לה להתקדם למשרת פיקוח והדרכה במחוז. שרה התרגשה ושמחה על המחמאה, אך לאחר ששקלה את העניין החליטה לסרב להצעה: הקידום אומנם מפתה, אבל "הקריירה האמיתית של המורה היא על יד הלוח ובקשר האישי עם התלמידים"…

ההוראה הייתה אזור הנוחות של שרה. כמה מכם מרגישים היום או הרגישו בעבר שהם נמצאים באזורי הנוחות שלהם? כמה מכם היו מוכנים לוותר על קידום כדי להישאר שם?

לצאת – Getting Out

וכמה מכן שמעו את הנזיפה: די! הגיע הזמן לצאת מאזור הנוחות שלך! תתקדמי! תעשי דברים חדשים!

• את מופנמת וביישנית ומעדיפה לבלות עם מעט אנשים במקומות קטנים? צאי מאזור הנוחות! סעי לפסטיבל מידברן! לכי למסיבות! הכירי אנשים חדשים!
• את אוהבת לצאת להליכה רגועה בטיילת המקומית? צאי מאזור הנוחות! הצטרפי למסע ג'יפים הרפתקני! תעשי בנג'י בשלג! תקפצי ממטוס בלי מצנח!
• את מרגישה נהדר בעבודה שלך? צאי מאזור הנוחות! קבלי קידום לעמדת ניהול! תתחילי להגיד לאחרים מה לעשות! תעברי לחברה אחרת לתפקיד בכיר יותר!

אזור הנוחות

אני לא טוענת שלא כדאי להתנסות ולהתחדש. אבל אני רוצה להציע פרשנות קצת אחרת לביטוי הזה. בדרך כלל כשאנשים ממליצים לנו לצאת מאזור הנוחות שלנו, הם מתכוונים לרמוז שאנחנו תקועים יותר מדי זמן בשגרה ובהרגלים מוכרים. הם דוחקים בנו לאתגר את עצמנו, ללכת הלאה.

אבל רגע. בואו נחזור צעד אחורה. קודם כול צריך לבדוק אם השגרה שבה אנחנו "תקועים" היא באמת אזור הנוחות שלנו. אולי להפך? אולי השגרה היא דווקא תוצאה של יציאה מאזור הנוחות?

האם אי פעם בכלל היינו באזור הנוחות שלנו? האם מישהו עזר לנו לחפש אותו? האם היינו בו ובחרנו לצאת ממנו? או שמא מעולם לא מצאנו אותו?

ואולי לא מצאנו את אזור הנוחות, בגלל שכל הזמן דחקו בנו לזוז, להתקדם, לרוץ. אולי חלפנו בו לרגע ולא הספקנו לשים לב. לא הספקנו לשהות בו ולבחון אותו באמת. אולי, כמו שאומר הסלוגן שפונה לנהגים לשים לב לאופנוענים בכביש: "לא ראית אותו כי לא חיפשת אותו…"

לצאת – Emerge From

אולי במקום לפרש את המילה לצאת במובן של Getting Out of Your Comfort Zone, פירוש שיש בו מן הנטישה, זניחת ההרגלים הקיימים והליכה אל עבר האופק מבלי להביט לאחור, עדיף לקרוא אותה במובן של Emerge From Your Comfort Zone – כלומר: בואו נמצא קודם את אזור הנוחות שלנו, את המקום שבו אנחנו מרגישים טוב, בטוחים בעצמנו, יודעים מה אנחנו אוהבים לעשות ומי אנחנו אוהבים להיות.

בואו נשהה באזור הנוחות הזה. נכיר אותו. נתרגל אליו. רק אז נוכל לצמוח, להתפתח ולגדול; רק אז נוכל לצאת. מאזור הנוחות.

בלי בעיטה במקום שבו אנחנו מרגישים בטוב ובלי נטישה שלו. בלי להתבייש בזה שטוב ונוח לנו.

נוחות אינה פגם שיש להסתיר, להחביא או לדחוק הצידה בתחושת אשמה.

נוחות מאפשרת תחושת מסוגלות וביטחון. משם אפשר לצאת אל העולם הזה בטוב, בנחת.

וזה נכון כמובן גם ביחס לילדים או לתלמידים שלנו. אין שום סיבה לחפש כל הזמן במה הם חלשים ולנסות לתגבר אותם דווקא בתחומים האלה. עדיף לעזור להם למצוא את אזורי הנוחות שלהם, ולדאוג שתהיה להם חירות אמיתית לשהות בהם. רק משם הם יוכלו לאזור בעצמם את האומץ הדרוש כדי לפרוח.

חג אביב שמח!

מוזמנים לעקוב אחריי גם בפייסבוק