זה לא ספר חדש, אבל נתקלתי בו במקרה לא מזמן והוא עורר את סקרנותי. הכותב הוא בוגר אוניברסיטת אוקספורד ובעל תואר דוקטור בביולוגיה מולקולרית, ייסד את עמותת תובנה, מתגורר ביישוב כליל, מתרגל מדיטציה לפי המסורת הבודהיסטית מזה עשרות שנים ועוסק ביישום דרך הדהרמה למען שינוי חברתי.
מצד אחד זהו ספר פילוסופי-הגותי, אך מצד שני הוא מחובר לחיי היומיום של כולנו מבחינה אישית וחברתית, ונוגע במגוון נושאים כמו האפשרות למצוא איזון בין משפחה ופנאי לעבודה, התמודדות עם משברים, אמפטיה לאחר, תשישות והתחדשות, מיינדפולנס ועוד. אהבתי במיוחד את הפרקים בסוף הספר שעוסקים במהות ההוראה ובשאלות הקשורות ליחסי מורה-תלמיד. ספוילר: בעמוד האחרון תוכלו למצוא הנחיות בסיסיות לתרגול מדיטציה.
סטיבן פולדר, ערות בחיי היומיום, פרדס, 2016
היו לי הרבה ציפיות מהספר הזה. "כיכב בטבלת רבי המכר של הניו יורק טיימס, תורגם לעשרות שפות, מעובד בימים אלה לקולנוע" – כל זה היה כתוב על הכריכה. גם הסיפור נראה מבטיח: נער מגזע נחות עובד במכרות עמוקים על המאדים כדי להפוך את הכוכב לראוי למגורים למען הדורות הבאים. אבל אז הוא מגלה שלמעשה הוא והגזע שלו אינם אלא עבדים וגזעים אחרים חיים ברווחה גדולה על פני הכוכב בערים מרהיבות ובעושר מנקר עיניים. הוא כמובן יוצא למאבק, מתחזה, מורד, נלחם, הורג ומה לא.
אבל משום מה, זה לא עובד. ממש הכרחתי את עצמי להמשיך לקרוא… לא התחברתי לעולם שהסופר בנה, ולא לדמויות שמאכלסות אותו. בדיעבד, הייתי צריכה לחשוד: על הכריכה גם היה כתוב – "במסורת משחקי הרעב ומשחקי הכס". והלא כל בר דעת מבין, שאין שום קשר בין משחקי הרעב למשחקי הכס, חוץ מהמילה משחקי… בקיצור – למשחקי הכס זה ממש לא דומה בשום צורה. למשחקי הרעב – אולי באופן קלוש ביותר. נקווה שהסרט יהיה טוב יותר…
פירס בראון, מרד אדום, מאנגלית: יעל אכמון, כנרת, 2018
זה ספר שכתוב ממש יפה וכיף לקרוא אותו. הסיבה שהגדרתי אותו כ"לא נורא", היא שבסופו של דבר ה"סוד" שנחשף בו והפתרון העלילתי של הגיבורים, די אכזבו אותי. אבל נחזור להתחלה: הספר מסופר משתי נקודות מבט – זו של ג'ואן בת העשר, ילדה עם זיכרון נדיר שזוכרת כל יום בחייה לפרטי פרטים; וזו של גווין, ידידם של הוריה, שחקן טלוויזיה מפורסם למדי וזמר לשעבר, שמתאבל על מותו הפתאומי של בן-זוגו סידני. כל פרק מסופר בגוף ראשון על ידי אחד מהם, לסירוגין.
ג'ואן חולקת עם גווין את זיכרונותיה מהביקורים של סידני בביתה, ובתמורה הוא עוזר לה לכתוב ולהקליט שיר לתחרות שירים שהיא להוטה לזכות בה. ברקע נמצאים גם ההורים של ג'ואן – אמה המורה שמפרנסת את המשפחה ואביה שנאלץ לסגור את אולפן המוזיקה הביתי שלו מפני שהוא לא מצדיק את קיומו מבחינה כלכלית – וכמובן גם סידני, האהוב הנוכח-הנעדר, שקם לתחייה בעזרת הזיכרון הפנומנלי של ג'ואן.
הקשרים הנרקמים בין גווין לג'ואן רגישים ועדינים, וכל אחד מהם עוזר לשני להבין דברים בחייהם, שלא היו מסוגלים להבין אותם קודם לכן. יש גם טריילר יפה לספר, שמשקף היטב את האווירה הכללית.
מילים שענת 