הרבה אנשים מעניינים הגיעו לישראל לכנס הבינלאומי לחינוך דמוקרטי, ורבים מהם סיפרו על בתי הספר שלהם בכנס. אחד מהם היה ולריו, מייסד ומנהל ביה"ס הדמוקרטי של וואמאצ'וקו, פרו. ולריו התחיל את דרכו כעובד סוציאלי והיה מעורב בפעולות אקטיביסטיות באזור מגוריו. הוא הגיע למסקנה שהחינוך הוא הגורם החשוב ביותר בדרך לקידום שוויון וצדק חברתי ובמקרה שמע על החינוך הדמוקרטי.

בהמשך נתקל בתיירת שאמא שלה הייתה מורה בבי"ס דמוקרטי בגרמניה ודרכה למד יותר על הרעיון. הוא נסע להתארח בגרמניה והחליט להקים בי"ס דמוקרטי בכפר שלו בהרי האנדים. הילדים מגיעים מישובים בכל האזור. בביה"ס יש כיום 35 תלמידים מגיל 3 עד 14 וביה"ס צומח. השאיפה שלהם היא להגיע למקסימום של כ-70 תלמידים (בקרו באתר ביה"ס).

כרגע אין להם כל תמיכה ממשרד החינוך בפרו ולכן הם תלויים בתרומות שמגיעות מהקהילה הבינלאומית. מתנדבים מכל העולם באים לעבוד כמורים בביה"ס לאורך השנה (פרטים בדף הפייסבוק של ביה"ס). יש בקהילה ילדים ממשפחות עניות ואמידות וכולם לומדים ביחד כקהילה שוויונית. פעם בשבועיים מישהו מצוות המורים מבקר בבית של כל ילד, כדי להיות בקשר עם ההורים ולראות שהיחס המכבד אל הילדים מתקיים גם בבית. הכבוד הבסיסי לזכויות הילד הוא לא דבר מובן מאליו בחינוך המסורתי בפרו. הסרטון קצת ארוך (15 דק'), אבל שווה לצפות בו ולהקשיב לילדים שמסבירים במה שונה ביה"ס שלהם מבתי"ס אחרים:

עוד משלחת מעניינת הגיעה לכנס מיפן כדי לספר על החוק החדש שהתקבל במדינה רק בשנה שעברה, שהכיר בזכותם של הורים לבחור לחנך את ילדיהם בבתי"ס דמוקרטיים. כדי להירשם לבי"ס כזה המשפחה צריכה קודם כל לרשום את ילדיה לבי"ס ציבורי באזור המגורים, ואז היא מקבלת מביה"ס הזה אישור לחנך את הילד על פי אמונתה בבי"ס ייחודי. עד עכשיו בתיה"ס הללו לא היו חותמים. עכשיו עבר חוק שמחייב אותם לעשות זאת.

בתיה"ס הדמוקרטיים ביפן שונים מאוד מאלו שלנו. הם פתוחים בין השעות 10 בבוקר ל-18 בערב, והילדים מחליטים כל יום אם הם רוצים להגיע לביה"ס או לא. זה מתאפשר בגלל שנשים רבות ביפן מפסיקות לעבוד כשהן הופכות לאימהות וממילא נמצאות בבית. קגקי אסקורה סיפר שהילדים בוחרים להגיע מכיוון שהם לא רואים בלמידה משהו שלילי שנכפה עליהם מלמעלה אלא בחירה אישית.

במפגש אחר סיפר אסקורה על האוניברסיטה הדמוקרטית בטוקיו, שהוא משמש דיקן שלה. בשל ריבוי ההרצאות בכנס לא הצלחתי להגיע למפגש הזה ואני מודה ללילך פלג שסיכמה את עיקרי הדברים:

המחשבה להקים אוניברסיטה דמוקרטית נולדה מכך שהם ראו שבוגרי בתי הספר הדמוקרטיים היו רוצים ליהנות מחיים בניהול עצמי גם לאחר תום לימודיהם בתיכון, מה שלא מתאפשר כיום באקדמיה. באוניברסיטת Shure בטוקיו הם שומרים על קשר קרוב עם הבוגרים ומנסים לממש את הדרך הזו.

החברה היפנית מכוונת ליעילות מקסימלית והרבה דברים מתנהלים בצורה פורמלית. הסטטיסטיקה מראה שפחות מ-50% מהיפנים מרוצים מעצמם ומחייהם. אנשים מאוד מנוכרים ומנותקים זה מזה. יש הרבה בריונות בבתי הספר ותופעות של חרדה חברתית. בני הנוער נמצאים בלחץ עצום. על הרקע הזה הם הקימו את הקמפוס שלהם.

הלימודים באוניברסיטה מתנהלים כך שלכל תלמיד יש פרויקט אישי משלו. התלמיד בוחר מה ואיך ללמוד, מי ילווה אותו וכמה זמן ייקחו הלימודים. בסוף כל שנה הסטודנטים מציגים את התקדמות הפרויקט שלהם בפני כל המורים והתלמידים. אם יש מחיאות כפיים חזקות, ייתכן שהם מוכנים כבר לסיים את הלימודים. אם לא – עדיין לא. בכל מקרה זו החלטה של התלמיד עצמו. הפרויקטים יכולים להיות בתחומים עיוניים או מעשיים כמו למשל: וידאו, עיצוב, הקמת אתר אינטרנט, עריכה, הקמת עסק קטן, מחקר ועוד (אפשר להתרשם מהתמונות והסרטונים בדף הפייסבוק של האוניברסיטה).

בדרך כלל לומדים במשך 4 שנים והם שמים דגש על עבודה רגשית לחיזוק תחושת הערך העצמי, שיחות פילוסופיות על החיים, השתתפות בסדנאות שונות, לימודי שוליה ועוד. בוגרי האוניברסיטה מדווחים שהם למדו לזהות את תחומי העניין שלהם בחיים, למדו ליצור קשרים חברתיים והשתלבו במקצועות מגוונים, במגזר הציבורי והפרטי. הרבה בוגרים נשארים בקשר עם האוניברסיטה ומעוניינים להמשיך ללמוד תחומים נוספים. יש גם נטוורקינג ועזרה הדדית בין הבוגרים.

עוד על האוניברסיטה בטוקיו אפשר לקרוא: באתר החינוך האלטרנטיבי העולמי AERO

חבורה נוספת, שנפגשתי אתה כבר בסיור בבתי"ס ייחודיים בת"א-יפו, היא המשלחת של Humanity Explorational High School מטאיוואן. מדובר בבי"ס ניסויי שבו התלמידים לומדים לארגן סיורים – תחילה סיורים קצרים בסביבתם הקרובה ובהמשך סיור ארוך בחו״ל. התלמידים אחראים על הכול: החל מלמידה על התרבות וההיסטוריה של המקום שאליו יוצאים, דרך תכנון התקציב, דרכי תחבורה, ארגון מסלולי טיול ומקומות לינה וכן הלאה. בסיורים הם יוצרים קשרים עם תושבים מקומיים ועם תלמידים בני גילם, לנים במקומות פשוטים כגון בתי ספר ואכסניות ומתארחים אצל משפחות.

קבוצה של תלמידים הגיעה לכנס IDEC עם המורה שלהם והם סיפרו בפתיחות על ביה"ס שלהם ועל האופן שבו הלמידה סביב שאלות חקר, למידה מבוססת פרויקטים (PBL), תורמת להתפתחות האישית ולפתיחות שלהם לעולם (עוד פרטים באתר ביה"ס ובסרטון הקצר הזה שצילמו לפני שהגיעו לישראל, שבו הצצה לביה"ס מבפנים). הכוונה היא לאפשר לכל תלמיד לעסוק בתחומים שמעניינים אותו אישית אבל גם ללמוד לעבוד כקבוצה בשיתוף פעולה.

יכול להיות שהמשותף לשלושת המוסדות האלה הוא שהם נותנים לתלמידים לחיות את החיים עצמם: לא להתכונן לקראת משהו, אלא פשוט לחיות ולפעול בעולם כבר עכשיו. תחשבו על זה.

הצטרפו לעוקבים אחרי הבלוג או אחרי דף הפייסבוק שלי