לא מזמן המלצתי פה בחום על הספר אשמת הכוכבים של ג'ון גרין, שמתאר סיפור אהבה מרגש וחד-פעמי בין הייזל בת ה- 16 ואוגאסטוס בן ה- 17, שנפגשים בקבוצת תמיכה לחולי סרטן. בסוף השבוע יוקרן בישראל העיבוד הקולנועי של הספר, ולשמחתי היה לי הכבוד לצפות בו בהקרנת טרום-בכורה.

כמו בכל פעם שאני הולכת לסרט שמבוסס על ספר שאהבתי מאוד, גם הפעם חששתי. הספר הזה הוא משחק שנון במילים, בניואנסים, במשפטים ובאמירות פילוסופיות על החיים, על המוות ועל האהבה – כיצד יצליחו אנשי הקולנוע לייצג את כל העושר הזה? אבל למרבה המזל, הם עמדו יפה במשימה. נכון, הסצנה בבית אנה פרנק יכולה הייתה להיות קצת פחות קיטשית, אבל אם לומר את האמת גם בספר היא קיטשית מדי. קיטש, מוות ואהבה הם שותפים די טבעיים מסתבר.

הסרט הצליח לרגש עד דמעות גם אותי, שכבר קראתי את הספר וידעתי מה הולך לקרות, וגם את בת ה-15 הקשוחה שלי שהכריזה מיד שהיא רוצה ללכת לראות אותו שוב בשבוע הבא – הפעם עם החברים. בדרך כלל אני לא אוהבת סרטים עצובים (וגם לא ספרים), אבל מדי פעם יש כאלה ששווה לבכות בשבילם…

עוד לפני הסרט, אשמת הכוכבים הפך זמן קצר לאחר פרסומו לספר פולחן, ואני מהמרת שהוא עוד ישפיע על נפשותיהם של בני נוער רבים בשנים הקרובות. לשליטה של ג'ון גרין ברזי העולם הדיגיטלי ולהבנה שלו את הכוח האדיר של הניו-מדיה, יש השפעה רבה על התהליך הזה. מומלץ להציץ בדף של The Fault in our Stars ב-Pinterest (אבל עדיף רק אחרי שתראו את הסרט או תקראו את הספר. מלא ספוילרים).

ויש גם את הפוסט המדהים – אם כי קצת מטריד – הזה: 15 קעקועי גוף המבוססים על ציטוטים מתוך אשמת הכוכבים. ובכלל, הלוגו של הענן השחור והענן הלבן על רקע תכלת (ראו העטיפה של הספר באנגלית פה למטה) הפך מקור לאינספור חיקויים ופרודיות. ציטוטים נבחרים מהספר צצים בכל מקום אפשרי (ראיתי כמה אפילו על ציפורניים!).

לדף הפייסבוק של הסרט, שרק יצא לאקרנים בארה"ב בתחילת החודש, יש כבר יותר מ- 5.7 מיליון סימוני אהבתי (נכון לרגע זה), והיד עוד נטויה. יש גם דף מעריצים בעברית, אבל הוא כמובן צנוע יותר. רוצים מרצ'נדייז? גם את זה יש בשפע – סיכות, חולצות, כוסות, מגן לסמארטפון ומה לא. הייזל גרייס ואוגאסטוס ווטרס אולי חלו במחלה סופנית, אבל הם כאן כדי להישאר.

ולסיום, מכיוון שזה בכל זאת בלוג בענייני חינוך, הנה ארבע דקות שבהן ג'ון גרין מסביר לבני נוער למה כדאי וחשוב ללכת לבי"ס ולהשקיע בלימודים (תנשמו עמוק, הבנאדם לא מדבר בקצב הכתבה…). מתאים במיוחד רגע לפני החופש הגדול: