ווילו צ'אנס היא ילדה מאוד לא רגילה, מכל בחינה. קודם כל, היא גאונה. וזה דבר שתמיד מכניס אותך לצרות. שנית, היא מאומצת. וגם זה אומר שהחיים שלה התנהלו מלכתחילה בדרך לא הכי שגרתית.

ההורים של ווילו מודאגים לגביה, אבל גם מקפידים לעמוד מאחוריה ולגבות אותה בכל החלטה שלה. הם מאפשרים לה להקים גן בוטני בחצר האחורית, מכיוון שזה הדבר שווילו כמעט הכי אוהבת: צמחים. הם מאפשרים לה ללכת לבית הספר החדש שלה עם מזוודה אדומה על גלגלים, כי ככה היא חושבת שזה הכי נוח. הם אוהבים אותה בדיוק כפי שהיא.

אבל מיד עם תחילת הסיפור של ווילו, משהו נורא קורה: הוריה נהרגים בתאונת דרכים. מכאן ואילך העניינים מתגלגלים בצורה הכי לא צפויה, שהגורם היציב היחיד בתוכו הוא ווילו עצמה, שממשיכה לנסות לפרש את העולם לשיטתה (בין השאר על ידי סידור של דברים בכפולות של 7), כדי לשרוד את הנורא מכול.

לא אכנס פה יותר מדי לעלילת הספר, כי אי אפשר לעשות את זה בלי המון ספוילרים, אבל זה אחד הספרים היפים ביותר שיצא לי לקרוא השנה. גם בגלל הדמויות הייחודיות והנוגעות ללב, כל אחת בדרכה, אבל אפילו יותר מזה – בגלל הכתיבה הרגישה והחכמה של הסופרת, הולי גולדברג סלואן. כל משפט פה כל כך מדויק, עד שמצאתי את עצמי עוצרת שוב ושוב כדי לחזור אחורה ולקרוא מחדש פסקאות שלמות. גם לתרגום המעולה של יעל אכמון יש תרומה גדולה לעניין הזה.

נדמה שווילו משפיעה על חייו של כל אדם שנקרה בדרכה. משהו באישיות המוזרה שלה גורם לאנשים להגיב ולפעול, ולעתים אפילו להעז לעשות דברים שחלמו עליהם שנים. לא ברור בכלל למה זה קורה, אבל זאת עובדה: ווילו היא כמו הפרפר הקטן שנפנוף כנפיו מתחיל תגובת שרשרת שמזיזה דברים בעולם.

בקיצור: מומלץ בחום. גם לנוער קורא וגם למבוגרים. ספר שאני בטוחה שאחזור ואקרא בו שוב בשנים הקרובות.

לקריאת הפרק הראשון באתר ההוצאה: לחצו כאן

הולי גולדברג סלואן, החיים חלקי 7, מאנגלית: יעל אכמון, כנרת הוצאה לאור, 2016