את, אלייך אני מדברת. שהתעוררת מוקדם הבוקר, למרות שחופש ולא צריך להעיר את הילדים לבית הספר. ולא צריך למהר ולהכין סנדביצ'ים ולדאוג שכולם יצאו כבר מהמיטות ויתארגנו ויתלבשו ויצאו בזמן.

את, שקמת מוקדם דווקא בגלל שכולם עדיין ישנים. כדי שיהיה לך קצת זמן לבד עם עצמך. בשקט. לשתות את הקפה הראשון של הבוקר. לחשוב.

את, שלפעמים מרגישה שעוד רגע תשתגעי אם לא יהיה לך מקום קטן ופרטי משלך בתוך כל התוהו ובוהו הזה של חיי היומיום. 

אלייך אני מדברת.

לפני 5 שנים, כשפתחתי את הבלוג הראשון שלי במגזין סלונה, לא תארתי לעצמי כמה דברים הצעד הזה ישנה בחיים שלי.

ואני לא מתכוונת בהכרח לדברים הגדולים, למה שרואים אנשים אחרים בחוץ, אלא לדברים החשובים באמת. הדברים שמרגישים מבפנים, ושרק את יודעת שהם שם.

הבלוג הפך למקום הקטן והפרטי שלי בעולם. המקום הזה שווירג'יניה וולף קראה לו פעם חדר משלך. המקום שבו אני יכולה לתת ביטוי ליצירתיות שלי, למחשבות, לתפיסת עולם. למקום שבו אני יכולה לרגע להיות יותר מאמא, נהגת מונית, כובסת, מנקה, מטפלת, מסדרת.

גיליתי שיש משהו בכתיבת בלוג, שהופכת אותו למקור אדיר להתפתחות אישית ולצמיחה.

אז כן, את, אלייך אני מדברת. תני לעצמך את המתנה הזו. זה לגמרי מגיע לך!