חלק מכם בוודאי יודעים שיש לי בלוג בשם אמא רצה, שבו אני כותבת על ריצה למרחקים ארוכים. כחלק מהרצון לעודד את עצמי להמשיך לרוץ ולקבל השראה (דבר נחוץ לכל רץ לדעתי, בעיקר בחמש וחצי בבוקר…), פתחתי לוח בפינטרסט בשם Running 42K.

היום פתאום שמתי לב שכמעט כל משפטי העידוד שמופיעים שם מתאימים גם לעיסוק בכתיבה, אם רק מוחקים את המילה running וכותבים במקומה writing. 

הסופר ורץ המרתון הרוקי מורקמי כבר זיהה את זה לפני, אבל בכל זאת: לאנשים שרוצים להתמיד בכתיבה לאורך זמן, בדיוק כמו לרצים למרחקים ארוכים, דרושה אהבה אמיתית לעניין, דרוש אורך נשימה, דרוש הרבה כוח לא לוותר גם כשקשה, כשמשעמם, כשאין יעד ברור בסוף הדרך.

ובשני התחומים ההנאה המובטחת בסוף, האדרנלין, הגאווה העצמית ותחושת הסיפוק – כל אלה שווים את כל הקשיים שבדרך!