– מצאנו יומן ישן של סבא-רבא, הוא מספר לי בטלפון, ואנחנו מחפשים מישהו שיפענח את הכתוב, יקליד ויערוך את הטקסט. את עושה עבודות כאלה?
– בטח, אני עונה בהתלהבות, אלה העבודות האהובות עלי ביותר!
נפגשנו. הוא הביא לי מחברת מתפוררת של פעם, בגוון חום-צהבהב, מלאה בקטעי יומן מתוארכים לשנים 1926 עד 1932… כתב קטן וצפוף, חלקו בעיפרון וחלקו בעט-נובע.
– חושבת שתצליחי לפענח את זה?
– תראה, אני אומרת, בעבודה האקדמית שלי פיענחתי כתבי-יד מימי הביניים, אז אני מניחה שיהיה בסדר… אתחיל לעבוד על כמה דפים ואעדכן אותך מה קורה.
– אף אחד עוד לא קרא בו, את מבינה… היה קשה מדי להבין את הכתוב. ממש אין לנו מושג מה תמצאי שם. חשבנו שאם זה יהפוך לקובץ מחשב, נוכל להדפיס חוברת יפה ולתת אותה במתנה לאבא, לכבוד יום הולדת 75 שהוא חוגג בקרוב. מה את אומרת?
ברור שקיבלתי את הפרויקט. במשך שבועיים חזרתי בזמן לארץ-ישראל שלפני קום המדינה, לשוטרים ערבים וחיילים אנגלים, לבתי מלאכה זעירים שבהם אנשים עובדים בעצמם בידיים, לאנשים בני עשרים שעובדים בבוקר ובערב רצים לשיעור בטכניון, שומעים הרצאות של הרב קוק ונוסעים לקונגרס הציוני בבזל…
צללתי לחייו של איש צעיר, שהעברית שלו עדיין מלאת שגיאות כשל כל עולה-חדש, שמתלבט בשאלות טריוויאליות לצד סוגיות פילוסופיות-קיומיות; צעיר בן עשרים-ומשהו שמחפש אהבה, פרנסה, חברה נעימה; איש שמתפרנס מעבודת כפיים כנגר, וכותב ביומן האישי שלו רשמים מסרט של מרלן דיטריך, מהצגה של תיאטרון האוהל, מספר טוב שהשפיע עליו, מהרצאה ששמע על החסידוּת או על התנ"ך.
בזכות היומן, זכיתי להצצה נדירה על תל-אביב הקטנה של פעם ועל החיים בהדר הכרמל שבחיפה, נסעתי לסופי שבוע בירושלים, ואפילו יצאתי לביקור מאלף בצפת והשתתפתי בהילולה על קברו של רשב"י בהר מירון, שכבר אז היתה אירוע המוני מסתבר.
אבל מרבית קטעי היומן, כך גיליתי, הם פשוט רישומי חלומות. חלומות ריאליסטיים שהכותב מיהר לרשום אותם בבוקר, תיכף אחרי שהתעורר, מתוך סקרנות אינטלקטואלית לגבי הקשר בין חלומות הלילה לחיי היומיום. לא יודעת אם הסבא עצמו ידע שבעוד קרוב ל-90 שנה נכדיו וניניו יקראו מחדש את חלומותיו, אבל בטוח שבשבילם זוהי הפתעה מרגשת ומתנה נפלאה. הזדמנות יוצאת דופן לגעת בחלומות של אתמולים-רחוקים…
מילים שענת 