תערוכת אופניים: ללא מעצורים

שומעים? מדי פעם אני מרשה לילדים לא ללכת לביה"ס. טוב, כולם עושים את זה פה ושם. כשהייתי תלמידה בעצמי קראנו לזה יום גידול: להישאר בבית לא כי אתה חולה או משהו, אלא סתם בשביל "לגדול" קצת. לנוח. אבל בשנה שעברה הפכתי את זה למשהו קצת יותר שיטתי.

והנה עוד משהו שכדאי לדעת: כל המוזיאונים הנפלאים, בעיקר אלה שמכוונים לקהל צעיר, שבחופשות ביה"ס אי אפשר להכניס בהם רגל מרוב עומס וצפיפות, הם פשוט מקום נעים ומזמין בימי חול. אז עשינו לנו מנהג, אני ובן ה-10, לפרגן לעצמנו מדי פעם יום חופש במקום בי"ס, וללכת לראות תערוכה. זה היתרון של עבודה כפרילנס מהבית: הבוסית שלי תמיד בעד העשרה תרבותית…

אז איפה היינו בשנה שעברה?

בפברואר היינו ב-ואן-גוך Alive בגני התערוכה (לא משהו. אבל אחר כך יצאנו לטיול רגלי ארוך בגני יהושע שהיה נהדר);
במרץ היינו ב-חיים אחרים בהשראת אלן טיורינג במוזיאון המדע בירושלים (מצוין. כולל סיור בכל המוזיאון כמובן);
באפריל ראינו את סלבאדור דאלי במרכז הקונגרסים בחיפה (אליה נסענו ברכבת – חוויה נהדרת בפני עצמה);
במאי היינו בתערוכה של סלקום מובייל בפתח תקווה (מגניב. וזה גם היה הביקור הראשון שלי בעיר אי-פעם!).

השבוע בחרנו ללכת לתערוכת ללא מעצורים שמתקיימת במוזיאון העיצוב בחולון. למי שלא מכיר את המקום, מדובר במבנה יפהפה עם עיצוב מיוחד במינו:

בכניסה לתערוכה כדאי להתחיל מהקומה התחתונה ביותר, שם תמצאו סדרת מוצגים מתקופה שבה היו פה כמה חברות ישראליות שייצרו אופניים (כיום הרוב מיובא מחו"ל), וגם סרטוני וידיאו שבהם שיחות קצרות עם אנשים שעדיין יוצרים כאן אופניים בעבודת-יד (כמו מארק דונדה למשל).

בקומת הביניים, שהיא למעשה מין מסדרון מעגלי שמקיף את הגלריה, מוצג ציר כרונולוגי שמתאר נקודות מפתח בתולדות האופניים. דורש קצת יותר סבלנות מבחינת קריאה וכד', אבל מומלץ ביותר.

ואז תגיעו לגולת הכותרת של התערוכה בקומה העליונה, שבה מוצגים 43 זוגות אופניים מיוחדים. בכניסה לאולם תקבלו חוברת הסבר – קחו אותה. יש בה תיאור מפורט ומעניין לגבי כל אחד מהדגמים התלויים בחלל. האופניים תלויים במסלול מפותל, מה שיוצר אפקט אסתטי מקסים בזכות הצלליות שלהם המוטלות על הרצפה, וגם מאפשר לסייר לאורך המסלול בצורה מסודרת בלי להחמיץ דבר. המעקב אחרי החוברת בעזרת המספרים הסידוריים על הרצפה מאוד מצא חן בעיני המבקר הצעיר.