PBL – ראשי תיבות שפרצו לחיינו לפני כשני עשורים, והפכו לבאז מדובר למדיי במערכות חינוך בכל העולם. בדרך כלל כשמישהו אומר PBL הוא מתכוון ללמידה מבוססת פרויקטים, אבל ראשי התיבות האלה מתייחסים לפעמים למשהו קצת אחר. אז בואו נעשה סדר במושגים:

למידה מבוססת פרויקטים (Project-Based Learning)

מדובר בגישה חינוכית המדגישה את תפקידם הפעיל של תלמידות ותלמידים בתהליך הלמידה שלהם. במקום להעביר ידע בדרך פרונטלית וחד-צדדית מהמורה לתלמידים (מע"מ – מורה עומדת מדברת), למידה מבוססת פרויקטים מעודדת תלמידים ללמוד באמצעות עבודה על פרויקטים אותנטיים. למידה כזו יכולה להיות אישית, אך בדרך כלל היא נעשית בקבוצות קטנות.

הפרויקטים מהווים נקודת מוצא ללמידה, ובמהלכם התלמידים רוכשים ידע וכישורים חדשים תוך כדי התמודדות עם אתגרים הרלוונטיים לחייהם. מטרתה העיקרית של הלמידה בגישה זו, היא לגרום לתלמידים להיות מעורבים (engaged) ולקחת אחריות על תהליך הלמידה שלהם. בדרך יש להם הזדמנות לפתח כישורי חשיבה ביקורתית ויכולות לעבודת צוות, להתנסות בתכנון, ניהול עצמי וביצוע משימות, וכמובן להוביל את הפרויקט שלהם לסיומו ולהציג את שלמדו בדרך כלשהי על פי בחירתם ובהתאמה לפרויקט.

למידה מבוססת תוצר (Product-Based Learning)

זה מוביל אותנו ישירות לגישה השנייה. בדומה ללמידה מבוססת פרויקטים, גם היא מאפשרת לתלמידים להתנסות בלמידה פעילה, מעורבת ועצמאית (ביחידים או בקבוצות), אך כאן המוקד הוא ביצירת תוצר קונקרטי וממשי, כמו מוצר, תהליך או שירות.

אם בלמידה מבוססת פרויקטים התהליך הוא העיקר, ורק בסוף הדרך חושבים כיצד לייצג אותו על ידי תוצר מסכם כלשהו שייתן ביטוי ללמידה שהתרחשה, הרי שבלמידה מבוססת תוצר מתחילים מחשיבה על היעד שנרצה להגיע אליו – איזה מוצר חדש נרצה לייצר (או לשפר מוצר קיים), איזה שירות נרצה לתת וכדומה, ורק אז יוצאים לדרך. התלמידים לומדים באמצעות עבודה על התוצר החדש או המשופר, המשרת מטרה ממשית, תוך רכישת ידע וכישורים מגוונים הנדרשים להם לטובת ההגעה אל היעד. לעיתים התוצר שאליו שואפים להגיע, נובע מצורך כלשהו במציאות, מה שמוביל אותנו לגישה הבאה.

למידה מבוססת בעיה (Problem-Based Learning)

בדומה לשתי קודמותיה, גם גישה זו מזמנת למידה עצמאית, התנסותית ופעילה מצד התלמידות והתלמידים. אלא שכאן הדגש הוא על תחילת הדרך: גישה זו מתמקדת בהתמודדות עם בעיה אותנטית שהתלמידים זיהו או נתקלו בה במציאות, שאין לה פתרון חד-משמעי במצב הקיים.

התלמידים מנתחים את הבעיה, חוקרים את מקורותיה ואת הקשיים שהיא מעוררת, לפעמים בוחנים פתרונות קודמים שניסו לתת מענה לבעיה זו, וכתוצאה מכך מגדירים את יעדי הלמידה שלהם. הם חוקרים, מתנסים, משווים בין פתרונות שונים ומקבלים החלטות לגבי הפתרון המתאים ביותר לדעתם. תהליך זה דורש מיומנויות חקר, חשיבה ביקורתית ושיתוף פעולה, בדרך כלל גם עם גורמים מחוץ לבית הספר – מהעולם או מהקהילה הסובבת אותם.

למידה מבוססת מקום (Place-Based Learning)

החיבור עם הקהילה מוביל אותנו לגישה האחרונה: למידה מבוססת מקום. גישה זו קושרת את הלמידה למקום גיאוגרפי ספציפי, והלמידה נעשית בזיקה לתרבויות המרכיבות את הקהילה המקומית. התלמידים לומדים באמצעות התבוננות בסביבתם, ופועלים בדרכים של חקר והתנסות ישירה, תוך שהם יוצאים למרחב העירוני או הטבעי הקרוב אליהם. בדרך זו, היישוב, היער או השכונה משמשים מעין "כיתה פתוחה", וכך הלמידה מקבלת משמעות מקומית ורלוונטית, וכוללת חיבורים ושיתופי פעולה יום-יומיים עם נשים ואנשים בקהילה, כמו גם עם גופים ציבוריים וארגונים פרטיים הפועלים בה.

יופי, הבנו שיש הבדל בין הגישות, אבל איך זה נראה בפועל?

ניקח לדוגמה נושא לימודי בתחום איכות הסביבה: זיהום אוויר.

בלמידה מבוססת פרויקטים, נציג את הנושא לכיתה, וכל קבוצה של 5-4 תלמידות ותלמידים יבחרו כיוון אחד לחקר הנושא, כגון: זיהום אוויר שנוצר בגלל מפעלי תעשייה, זיהום אוויר על ידי מכוניות, מטוסים, גידול בעלי חיים, זיהום במדינות שונות בעולם, תקנים בינלאומיים רלוונטיים, התפתחות היסטורית ביחס לנושא, תחזיות עתיד וכו'.

כל קבוצה תבנה לעצמה תוכנית עבודה לחקר הנושא, תחלק תפקידים לכל אחת ואחד בצוות, ותחליט כיצד להתקדם, אילו משאבים נדרשים להם כדי ללמוד ובאיזו דרך יתעדו את הלמידה שלהם. המורה תלווה את עבודת הקבוצות, תסייע להם לעמוד ביעדים שהציבו לעצמם, ובמידת הצורך תכוון אותם לחשוב על רעיונות נוספים שיקדמו אותם בלמידה.

לאחר מספר שבועות, לפי לוח זמנים שהוגדר מראש, כל קבוצה תסכם את הלמידה שלה והתלמידים יחשבו איך הם רוצים להציג את מסקנותיהם לשאר הקבוצות בכיתה, או לקהל רחב יותר (שכבה, הורים, אנשים רלוונטיים בקהילה או בבית הספר). זה יכול להיות על ידי הצגת מצגת, פוסטר בתערוכה, הפקת סרטון, מחזה דרמטי, יצירה מוזיקלית ועוד ועוד, כמיטב היצירתיות והדמיון, ובלבד שהתוצר המסכם יבטא את הלמידה שחוו בתהליך העבודה על הפרויקט. החשיבה על התוצר נעשית רק בסוף תהליך הלמידה. התוצר משרת את הלמידה ולא להיפך.

בלמידה מבוססת תוצר, התלמידים יתחילו מחשיבה על מוצר, תהליך או שירות רלוונטי לנושא זיהום האוויר. הם יכולים למשל לתכנן קמפיין הסברה, לבנות מתקן או מכשיר למדידת זיהום אוויר, לשפר מוצר קיים כדי שיפלוט פחות זיהום וכדומה. כדי להגיע לכך שיוכלו באמת להפיק את התוצר שלהם, יהיה עליהם לרכוש ידע רלוונטי לנושא וכן לסגל לעצמם מיומנויות שונות, בהתאם לתוצר שבחרו.

בלמידה מבוססת בעיה, עצם היציאה לפרויקט תצטרך לנבוע מבעיה ממשית שהילדים זיהו בעולם. אולי הם יקראו חומרים שונים על זיהום אוויר, יצפו בסרטונים בנושא וכדומה, וכהמשך לכך ינסחו בעיות שמטרידות אותם, כמו למשל: כיצד ניתן לצמצם את השימוש במכוניות, כיצד להפחית את זיהום האוויר באזור מסוים או בזירה רחבה יותר. התלמידים יתחילו בניתוח מקיף של הבעיה – מהם הגורמים העיקריים לזיהום האוויר, מהן ההשלכות הבריאותיות, הסביבתיות והכלכליות שלו, ומי הגורמים המעורבים. לאחר מכן, הם יחקרו פתרונות אפשריים – טכנולוגיות חדשות, רגולציה, חינוך, הסברה וכו'. התלמידים יציגו את הממצאים שלהם ויגבשו המלצות לפתרון הבעיה בדרך הטובה ביותר לדעתם.

בלמידה מבוססת מקום, הפרויקט יתמקד בזיהום האוויר בקהילה המקומית שבה פועל בית הספר. התלמידים יחקרו את מצב זיהום האוויר באזור מגוריהם, יבינו את ההיסטוריה ואת הרקע התרבותי-חברתי לבעיה, יראיינו אנשים רלוונטיים כמו פעילי איכות סביבה מקומיים, בעלי תפקידים ברשות המקומית או מנכ"לים של מפעלי תעשייה באזור, אם ישנם כאלה, ויאספו נתונים ממקורות שונים. בסיום, הם יציגו את הממצאים שלהם לקהילה המקומית, יציעו פתרונות מותאמים לבעיות הייחודיות למקום, ואולי אף יפעלו ליישום ההמלצות.

אז מה הכי מומלץ?

ארבע גישות ה-PBL (למידה מבוססת פרויקטים, תוצר, בעיה ומקום), מציעות דרכים שונות אך משלימות ללמידה פעילה, התנסותית, משמעותית וחווייתית:

• גישת ה-PBL הקלאסית, מבוססת פרויקטים, מאפשרת גמישות בתהליך, עידוד סקרנות וחקר עצמאי.
• למידה מבוססת תוצר מכוונת אותם להתמקדות במטרה ברורה ולפיתוח מיומנויות ייצור ויישום.
• גישת ההתמקדות בבעיה מחדדת את החשיבה הביקורתית והיצירתית, ומחזקת את היכולת לפתור אתגרים מורכבים ולתת מענה לבעיות חיים אותנטיות.
• ולבסוף, למידה מבוססת מקום מחברת את התלמידים לסביבתם הקרובה ומעניקה להם תחושת רלוונטיות ומשמעות.

עם זאת, לכל גישה יש גם חסרונות:

• גישת הפרויקטים עלולה להיות מאתגרת מדי לתלמידים הזקוקים להכוונה רבה יותר.
• התמקדות בתוצר עלולה להסיט את תשומת הלב מתהליך הלמידה.
• דגש על פתרון בעיות גדולות מדי עלול להיות מאולץ ולגרום לחרדה.
• וחיבור למקום עשוי לצמצם את היריעה להתבוננות צרה ומקומית מדי.

לכן, למידה המשלבת באופן גמיש בין הגישות השונות, בהתחשב בצרכים הספציפיים שהצוות החינוכי מזהה, היא אולי הדרך המיטבית לממש את יתרונותיהן של כל הגישות הללו.

מכל מקום, בין אם תבחרו בזו ובין אם באחרת, יצירת סביבת למידה עשירה ומגוונת, המאפשרת התנסות, עשייה, חקר עצמאי, שיתוף פעולה בצוות, מתן לגיטימציה לטעויות והזדמנויות לחגוג הצלחות – תספק לתלמידות ולתלמידים שלכם חוויית למידה שונה מזו שהם מורגלים בה, ויש לקוות אף מהנה יותר.

מקורות נוספים ללימוד עצמי

קהילת ידידי הייטק-היי בישראל – למידה מבוססת פרויקטים בהשראת תיכון הייטק-היי בסן-דייגו, ארצות הברית, החלוץ לפני המחנה

פלייליסט יוטיוב – למידה מבוססת פרויקטים, כולל דוגמאות של בתי ספר בעולם המיישמים את השיטה

מאגר מקורות על חינוך מבוסס מקום – לוח פאדלט עם קישורים לסרטונים, מאמרים ועוד…

חנות הספרים שלי: בקישור כאן

עקבו אחריי גם בפייסבוק

Photo by Dmitrii Ko on Unsplash