משרד החינוך מצפה מבתי הספר להתאים את ההוראה למאה ה-21 וליישם חדשנות פדגוגית, ומנהלות רבות בוחרות בהשתלמויות המתמקדות בדרכי הוראה ובשיטות למידה חדשניות, ובתוך כך גם בדרכי הערכה חלופיות.

המטרה של השתלמות מסוג זה היא לעורר בקרב המורים והמורות חשיבה מחודשת על דפוסי ההוראה שלהם, לחשוף אותם לשיטות חדשות המיושמות בבתי ספר פורצי דרך, ולהעניק השראה והזדמנות להרחבת הלב כדי ליצור נכונות ללמידה ורצון לשינוי עצמי.

במסגרת ההשתלמויות ניתן דגש גם לנושא ההערכה הדיאלוגית והאופן שבו היא מיטיבה עם התלמידים, ומדוע מתן משוב מקדם למידה באופן תמידי כחלק מהלמידה עצמה, מועיל ללומדים פי כמה בהשוואה לציון מספרי שניתן במבחן או בתעודה כהערכה מסכמת.

מודלינג

אני מאמינה שאם רוצים שמורים ישקלו דרכי הערכה חדשות, עליהם לחוות הערכה אחרת גם כלומדים. לכן כאשר אני נותנת עבודה להגשה במסגרת ההשתלמות, אני מחזירה אותה עם משוב מילולי בלבד. העבודה והמשוב הם חלק מהשיח שנוצר בינינו במסגרת ההשתלמות ולא כלי למדידה ולשיפוט.

אגב, מחקרים מראים שכאשר ניתנת הערכה מילולית ולצידה ציון מספרי, הלומדים "מדלגים" על המשוב המילולי ומתמקדים וזוכרים רק את המספר שמופיע בסוף… (אפשר לקרוא על כך כאן: Teachers Going Gradeless)

למידה שיתופית

אחת המיומנויות המרכזיות הנדרשות מבוגרי מערכת החינוך במאה ה-21 היא למידה שיתופית, וחשוב שגם המורים יתרגלו זאת. לכן כל המפגשים בהשתלמות מבוססים על כמה שפחות הרצאות פרונטליות, וכמה שיותר שיח במליאה ועבודה סדנאית ועצמאית בקבוצות קטנות. גם העבודות מוגשות באופן הזה, כאשר המורים עובדים בצוותים ומשתפים פעולה בפיתוח מערכי שיעור חדשים או יוזמות חינוכיות אחרות שהם רוצים לקדם.

ציונים דיפרנציאליים סותרים שיתופיות: הם מעודדים תחרותיות ומזיקים למוטיבציה לעבוד יחד כקהילת לומדים. הדבר משמעותי במיוחד בעבודה עם חדר מורים העומד לקראת הובלת שינוי בית ספרי, כאשר חשוב יותר לטפח "אחוות יחידה" מאשר לחזק את ההרגל של כל אחת ואחד לנסות לקבל ציון טוב יותר משל אחרים…

מוטיבציה ללמידה עצמאית

אחד המודלים שאיתם אני בדרך כלל פותחת את ההשתלמות, הוא מודל פתיבֶּ"ר – הוא מדבר על התנאים הנדרשים כדי לקדם מוטיבציה ללמידה: פניות, תחושת מסוגלות, יעד, בחירה ו-רלוונטיות. ציון מספרי לסיכום הלמידה אינו משרת אף אחד מהעקרונות הללו, אולי להפך.

לאור כל האמור לעיל, היה מוטב לו ההשתלמות בפדגוגיה חדשה הייתה מסוכמת ברפלקציה אישית וקבוצתית של המורות והמורים על התהליכים שעברו כתלמידים בהשתלמות, ומה מזה הם היו רוצים ליישם בכיתות שלהם.

אם המשתלמים עמדו במחויבות הנדרשת שקבע/ה המנחה – השתתפות פעילה במפגשים, הגשת משימות בעל פה או בכתב וכד' – הם יקבלו "ציון": ההשתלמות מאושרת. מי שלא עמד בתנאים – "ההשתלמות אינה מאושרת". זה הכול.

הצעה מעשית

מאחר שבמצב הקיים כיום אין אפשרות טכנית לעשות זאת (המחשב של משרד החינוך יודע להסתדר רק עם ציון מספרי), ומכיוון שההשתלמות היא הדרך של המורים גם להתפתח מקצועית וגם לקבל גמול בשכר, נראה לי שהפתרון המתאים ביותר הוא לתת לכל המשתתפים שמילאו את חובותיהם את הציון 100.

בימים אלו של משבר הקורונה, כאשר המורים והמורות נדרשים להסתגל במהירות לשינויים תכופים, ליישם דרכי הוראה חדשות (חלקן בכלים דיגיטליים שהיו עד כה זרים לרבים מהם), ולעבוד בתנאים קשים של אי-ודאות אישית ומקצועית, ההשתתפות במפגשים סינכרוניים וא-סינכרוניים כדי לעמוד בדרישות ההשתלמות, היא אתגר גדול אף יותר מהרגיל. גם את זה חייבים לקחת בחשבון.

מיותר לציין אבל אעשה זאת ליתר ביטחון: המטרה הסופית בעיניי היא לבטל לחלוטין את כל שיטת הציונים המספריים בבתי הספר גם ביחס לתלמידים. לא נוכל להגיע לזה להערכתי לפני שהמורים והמורות יחוו על בשרם את ההשפעה המיטיבה של הערכה דיאלוגית מפתחת, משוב מקדם למידה וביטול המדידה ההשוואתית.

ולסיום – המלצה על ראיון שערך ניב מורגנשטרן מהפודקאסט פרסונה עם שירלי רמון ברכה, ראשת אגף חינוך בעיריית תל אביב יפו, במסגרתו היא אמרה המון דברים שכדאי לשמוע וגם את הדברים האלה:

"הזמנו מנהלים לחשוב למה הם נותנים ציונים. מה הציונים משרתים? חלקם הגיעו למסקנה שהציון המספרי הוא תחרותי, שיפוטי, ואינו מיטיב עם הכיתה; הוא לא מצמיח ולא נותן מוטיבציה… בחינוך צריך כל הזמן לשאול – למה? למה אני עושה את מה שאני עושה?"