בביה"ס לימדו אותנו לכתוב תשובה מלאה, ואני רוצה לדבר היום על כתיב מלא. מה זה אומר? שכשכותבים בלי ניקוד צריך להוסיף ו' או י' בכל פעם שנשמעים הצלילים המתאימים.
כמה דוגמאות לטעויות נפוצות ב-ו' למשל:
- אתם מוזמנים לקרוא (ולא לקרא) את הבלוג שלי.
- נראה לי שתוכלו למצוא (ולא למצא) בו עניין.
- זה ישמח אותי מאוד (ולא מאד).
יש כמובן כמה יוצאי דופן, ונזכיר כאן רק את המילה השימושית כל כך: כל.
כשהיא מופיעה בנסמך כותבים אותה בלי ו' (בכל פעם, כל מיני, כל כך), אבל בנפרד כותבים אותה עם ו' – הכול.
וטעויות נפוצות בשימוש באות י':
- הוא התקשר לביתו ואמר לה שלום (צ"ל: לבתו. גם אם היא גרה בביתו)
- יש לה זכרון טוב והמון נסיון (צ"ל: זיכרון ו-ניסיון)
- הוא רוצה לצאת אתי (זו אכן הצורה התקנית. אבל יש הכותבים גם: לצאת איתי, איתו, איתנו, איתה. זה נסבל, בתנאי ששומרים על עקביות)
- הבאתי ספר חדש מהספריה (עדיף: הבאתי את ספריה של בתי מהספרייה)
- בנימין ויאיר רבו בנהם (צ"ל: ביניהם, אבל שיישאר בינינו)
- לבי, צלי – עדיף בלי י' (כי זה בא מ-לב ו-צל)
- אימא (זו הצורה התקנית. אבל יש הכותבים אמא וגם זה בסדר).
והכלל החשוב ביותר בעריכה עצמית: אחידות ועקביות לאורך כל המסמך.
ואם יש לכם התלבטות, כדאי להכיר את הדף הכתיב חסר הניקוד, באתר של האקדמיה ללשון עברית. שימושי מאוד. בהצלחה!
רצים? בקרו אותי גם באמא רצה
מילים שענת 