חזרנו לפני כשבועיים. איך אפשר לסכם חודשיים וחצי של מסע מחוף לחוף? קשה אפילו להחליט מאיפה להתחיל, אבל בכל זאת:

• 10 שבועות.
• 70 ימים.
• אוטו אחד (טויוטה סיינה), אוהל אחד, 7 אנשים מגיל 8 עד 46.
• 20 מדינות שעברנו בדרך: מסצ'וסטס, ניו המפשייר, מיין, ורמונט, ניו יורק, ניו ג'רזי, פנסילבניה, מרילנד, ווסט וירג'יניה, אוהיו, אינדיאנה, אילינוי, איווה, מינסוטה, סאות' דקוטה, וויומינג, אידהו, יוטה, אריזונה, קליפורניה.
• 7 ערים גדולות שביקרנו בהן: בוסטון, ניו יורק, וושינגטון, שיקגו, לאס וגאס, סן פרנסיסקו, לוס אנג'לס.
• 14 פארקים גדולים: אקאדיה, ווייט מאונטיינס, הרי האדירונדקס, מפלי הניאגרה, שננדואה, הר ראשמור, ילוסטון, גראנד טיטן, מואב, ארצ'ס, ברייס קניון, לייק פאוול, גראנד קניון, יוסמיטי.
• 10 אטרקציות ילדים: דיסנילנד ואולפני יוניברסל ב-LA, מוזיאון התעופה והחלל ומוזיאון הטבע בוושינגטון DC, מוזיאון המתמטיקה ב-NYC, ראפטינג במקורות ההדסון, שייט בסירת מרוץ, אקווריום בבוסטון, פארק טרמפולינות ליד שיקגו, טיול אופניים על הגולדן גייט ב-SF.

הכול כל כך גדול! יבשת שלמה במידה XXXL…

המסע מחוף לחוף מלמד הרבה דברים על אמריקה. בעיקר כשעושים אותו ברכב וישנים בקמפינגים. ייקח עוד זמן לעבד את כל החוויות, אבל בינתיים הנה כמה מהדברים שהכי הדהימו אותי בדרכים, בסדר מקרי בהחלט:

1. הכבישים העצומים והמתוחזקים להפליא. בעיקר במדינות המזרח. תענוג לנהוג בהם, וגם הנהגים מנומסים ואדיבים זה לזה.

2. המשאיות העצומות. וכמה יש כאלה! ונקודות המנוחה לאורך הכבישים המהירים.

3. וולמארט. בכמה הזדמנויות הסופרים העצומים שלהם שימשו לנו מקלט מהגשם, מהחום, וסתם בילוי של שעתיים מהנות לכל המשפחה. מי היה מאמין שסופרמארקט יכול להיות מרווח, נקי ונעים.

4. הקלות הבלתי נסבלת של הפסט-פודס. סלט קטן עולה יותר מארוחה שלמה של המבורגר וצ'יפס. פלא שהרגלי התזונה של האמריקאים בעייתיים?

5. העניין המופרז של מלצרים למלא מחדש את כוסות השתייה שלכם, גם אם הספקתם לשתות רק שליש.

6. האדיבות והרצון האמיתי לעזור ללקוח בכל מצב.

7. סנאים, צ'יפ-מנקס, איילים, ארנבונים. בכל מקום. כאילו היו יונים או חתולים (ואגב – כמעט ואין שם חתולים… לתשומת לבו של שר החקלאות ההוזה-בענייני-הלכות-טרנספר-חתולים).

8. זקנים. בכל מקום: צועדים בשבילי טיולים מוסדרים, דוהרים בקרוואנים ענקיים (RV's), אוכלים במקדונלדס ובדנקן דונטס, רוכבים על אופנועים מדוגמים. חיים את החיים.

9. אין שם אופניים חשמליים! לא בערים הגדולות, לא בפריפריה ולא בשום מקום. תקראו שוב: אין בני נוער על אופניים, בלי קסדה ועם סמארטפון באוזן, באמצע הכביש!!!

10. ההישתנות המהירה והבלתי צפויה של מזג האוויר. יצאתם בבוקר לטיול בשמש? תוך שעה אתם מוצאים את עצמכם באמצע היער בגשם שוטף…

11. העובדה שבכל קמפינג, נידח ככל שיהיה, תמצאו שירותים נקיים עם נייר טואלט, קצף סבון ומים חמים בכיור. וכל המתקנים כמובן מותאמים לנכים.

12. איך באומה שהגיעה לירח ופיתחה אינספור פטנטים חדשניים ששינו את העולם, יש אזורים נרחבים ללא קליטה סלולרית בכלל. ואנשים שם לגמרי בסדר עם זה.

13. איך באומה שהגיעה לירח ופיתחה אינספור פטנטים חדשניים ששינו את העולם – לא מסוגלים להכין קפה נורמלי. קפה!?!

14. ארוחת בוקר בדיינר אמריקאי קטן בעיר שדה. כזה שאוכלים בו פנסיונרים מקומיים ולקוחות קבועים.

15. תורים שמתנהלים בשקט ובסדר מופתי, בלי טיפת מתח באוויר.

16. כמות האנשים שמדברים ספרדית ברחוב. בעיקר במדינות המערב.

17. העובדה שמותר לפנות ימינה ברמזור גם כשהוא אדום. ושכשיש לכם ירוק בפנייה שמאלה, בעצם גם למי שבא מולכם יש ירוק… איטס א פרי קאנטרי, מן. הרמזורים הם רק המלצה.

18. חנויות ספרים ענקיות. כאלה שאפשר לבלות בהן יום שלם, כאילו היו ספרייה לכל דבר.

19. הפער בין עושר בלתי נתפס, נוצץ, זוהר ומגלומני, לבין אנשים קשי יום שאין להם שום תקווה לשינוי.

20. ריינג'רס בשמורות הטבע ובפארקים הגדולים. אם הייתי ילדה אמריקאית, הייתי חולמת להיות ריינג'ר כשאהיה גדולה. 

21. הדגלים בכל מקום. כל השנה, לא רק ביום העצמאות. פטריוטיות כפטריות אחרי הגשם. והכבוד שיש להם להיסטוריה שלהם. בלי טיפת ציניות.

חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים, על פי כל הקלישאות. לא – לא הרגשתי שאני רוצה לעבור לגור שם. עם כל המרחבים העצומים והחופש, יש משהו בתרבות הצריכה האמריקאית שהיה קצת מוגזם מדי בשבילי. אבל אם אתם מחפשים הזדמנות לצאת להרפתקה משפחתית – מסע כזה מחוף לחוף הוא בהחלט חוויה מומלצת!