אני מאמין חינוכי בשירים

כיצד זה בא לבד

דיויד ברוזה, מאיר אריאל

אל תתערב כמעט / עמוד כמו מהצד
עמוד בשקט ותראה / כיצד זה בא לבד.

מומלץ כגישה לחיים, להורים, למורים ובכלל.

נקודת ההתחלה

אוהד חיטמן, רונה קינן

כבר ביום שנולדתי נרקמו תוכניות
לדרך יצאתי והתחלתי לחיות
מצאתי מרגוע בטיפוס על עצים
כך לא יכלו בי לפגוע, לא היו לחצים

חשבו שבכוח מעצבים בן אדם
לא רציתי לברוח כי אהבתי אותם
ניסיתי ללכת לפי מה שנרקם
אך דרכי מתארכת כשדרכי לא דרכם

על הסבל הגדול של ילדים שמתקשים לצעוד בתלם, עם האמירה שצריכה להטריד כל הורה: לא רציתי לברוח, כי אהבתי אותם. ילדים מרגישים אינטואיטיבית שמשהו פוגע בהם. הם נשארים כדי לא לפגוע בנו. תחשבו על זה רגע.

אימפריות נופלות לאט

דן תורן, חמי רודנר

ילד מכין בסלון שיעורים בהיסטוריה
הוא לא שומע צלצול פעמון
בה בשעה שאתונה פולשת לטרויה
אבא נכנס עם קופסת עוגיות ועיתון

אמא לאבא סודות על האוזן לוחשת
ילד שומע קטעים בשיחה
לאלכסנדר מוקדון יש את חצי היבשת
אבא אומר שחצי המשכורת הלכה

על הפער הבלתי נסבל בין טלטלות בחייהם האישיים של תלמידים, הורים ומורים ובין "החומר" שצריך לשנן לבחינה, שנקבע שרירותית בתכניות לימודים שכמעט ולא עברו שינוי משנות החמישים של המאה הקודמת.

אתה פלא

חווה אלברשטיין

כל רגע בו אנו חיים, הוא רגע חדש
כל רגע בו אנו חיים, אין שני לו ביקום
לא היה כמותו מעולם, ולא יהיה עוד לעולם.
ומה מורים אנו לילדינו בבית הספר?
מלמדים אנו אותם כי שניים ועוד שניים הם ארבעה, 
וכי פריז היא בירתה של צרפת.
מתי נלמד אותם גם מה שהינם?

אלה היו החוקים

אלי אליהו
אלי אליהו אלה היו החוקים

הצטרפו לעוקבים בפייסבוק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s