חז"ל עכשיו: סיכום 2017

הספר שלי כבר כמעט בן שנה וזה זמן טוב לעשות סיכום ביניים – אז איפה היינו חז"ל עכשיו ואני השנה?

עוד לפני שהספר יצא לאור – נסעתי עם הילדים ברכבת לחיפה לגלות איך ספר נולד:

היה מרתק לחזות בתהליך, ולקראת הצהריים חזרנו הביתה עם ערימה ראשונה של ספרים:

ואז העניינים התחילו לזוז במהירות. בהתחלה הייתה ההשקה המרגשת בקפה עדן בירושלים: כל כך הרבה אנשים מקסימים הגיעו בערב ירושלמי קפוא כדי לשמוע את אביגדור שנאן האחד והיחיד, את רוחמה וייס ודני דניאלי הנדיבים שיזמו את האירוע תחת השם ספר וספל, ואת אפרת אפטר המהממת שהשירים שלה עדיין מלווים אותי. הנה תקציר של מה שהלך שם:

השבוע הצטערתי לשמוע שיובל ולין ג'משיד, בעלי קפה עדן, הודיעו על סגירת המקום. חבל… מאחלת להם מכאן המון הצלחה ומודה להם על קבלת הפנים החמה והלבבית שהעניקו לספר שלי.

השלב הבא הוא המלחיץ ביותר: השלב שבו את מוצאת את עצמך נקרעת בין הרצון להיכנס לכל חנות ספרים ובין הפחד לגלות שהספר בכלל לא נמצא שם. אבל לאט לאט הוא התחיל להופיע על המדפים:

לפעמים לצד ספרים של אנשים שהיו קודם פריטים ברשימות הביבליוגרפיות שלי בקורסים באוניברסיטה:

ומה בחזית התקשורת?

התארחתי בשאלון של הבלוג המצוין קורא בספרים, דיברתי על הספר בכנס לימוד מודיעין, והתחילו גם להופיע ביקורות מפרגנות ברשת: חגי הופר כתב המלצה חמה בבלוג שלו סקירות ספרי עיוןאורנה פילץ העלתה ביקורת באתר הפופולרי נוריתהרחל אמיתי המליצה על הספר בבלוג שלה עלמה נדבר בסלונה; וגם קרין מילשטיין מסלונה אהבה את הספר וכתבה עליו בבלוג שלה הכול אפשרי.

את משוכת העיתונות המודפסת לא הצלחתי לעבור, אבל כבלוגרית שכבר שנים מפרסמת המלצות ספרים אני מאמינה בכוח של הרשת. ובאמת קצת אחרי זה התחלתי לקבל מיילים מרגשים מהמון אנשים ונשים: מסתבר שהספר הגיע לארה"ב, לאנגליה ואפילו לברזיל! הוא הגיע לידיהם של חילונים, אורתודוקסים, רפורמים וקונסרבטיבים. הוא ביקר בבתים של צעירים ומבוגרים, עניים ועשירים. הוא חיבר בין אבא לבנים שלו שקראו בו בשבת, ובין שתי נערות שישבו ללמוד אותו ביחד בליל שבועות. עותק אחד אפילו נלקח (בטעות אני מקווה) מספסל שעליו הונח לרגע בבית כנסת, ומעולם לא חזר. אחר הונח על שידת בית חולים בהפסקות בין טיפול כימותרפי אחד למשנהו.

מי חשב שהספר הקטן הזה יגיע לכל כך הרבה מקומות?

אנשים סיפרו לי סיפורים כל כך יפים על המקום שבו הספר שלי פגש אותם בדרך, על הדרך שלהם עצמם במפגש עם ארון הספרים היהודי ועל היחסים המורכבים שלהם עם הספרות העברית הקדומה ועם מה שלימדו אותם שמותר או אסור לעשות בה, וכמה שמחו כשקיבלו מהספר שלי את החיזוק להרגיש בה לגמרי בבית. והדרך שלהם תמיד נראתה לי מלאה בסקרנות, בפליאה ובהתרגשות של גילויים חדשים ומפתיעים. איזה כיף שזכיתי ללוות בתהליך הזה כל כך הרבה אנשים!

והיו גם טלפונים – אנשים שלא הסתפקו בכתובת המייל שהשארתי בשבילם בדפים האחרונים של הספר אלא ממש עשו מאמץ וביררו את מספר הטלפון שלי וטרחו לצלצל ולספר לי כמה הספר מצא חן בעיניהם וכמה נגעתי בהם בעזרתו. הבחורה החרדית שכמעט בכיתי יחד איתה כשסיפרה לי שלא מרשים לה ללמוד גמרא וכמה זה מקומם אותה. העורך הוותיק שריגש אותי כשאמר שמזמן לא ראה ספר שכתוב בצורה כה נפלאה וגרם לי לגמגם ולהסמיק מנחת…

אה! וביקרנו גם בירידי ספרים – ביריד המסורתי בכיכר רבין בתל אביב:

וגם באחיו הרציני והמכובד – יריד הספרים הבינלאומי בפרנקפורט (אבל שם היה רק הספר לבדו, באדיבות אנשי הוצאת פרדס. אני נשארתי בבית)

וכמובן היו גם מפגשים עם מועדוני הקוראות – הכיף הכי גדול שיש! בסתם עוד ערב תמים באמצע השבוע את מגיעה לבית פרטי של מישהי מקסימה ומכניסת אורחים ומגלה סביבך מעגל מלא אנרגיה של נשים (ולפעמים גם כמה גברים) שפשוט אוהבים ספרים: אוהבים לקרוא אותם, לדבר עליהם, לאכול לידם ולצחוק ולבכות איתם. ואז את מתחילה לספר להם על עצמך ועל הספר, ואתם לומדים ביחד סיפור תלמודי אחד או שניים, לפעמים אפילו שלושה, ולאט לאט נוצר הקסם: הסיפורים העתיקים שולחים יד רכה וארוכה ונוגעים לכולנו ישר בתוך הלב…

כשאני חוזרת מהמפגשים הללו האדרנלין בשמיים ולוקח לי שעות להירדם. אני מודה שמצב שוק הספרים והקושי שלי כסופרת לא-ידועה לקדם את הספר שלי מרפים ידיים לפעמים. עד כדי כך שאני חושבת – בשביל מה את צריכה את זה? מה כבר יקרה אם לא תכתבי? זה לא באמת משנה. אבל כל מייל כזה, כל טלפון, כל מפגש אינטימי עם קוראים, מזכירים לי למה יצאתי למסע הזה בשבילי הסיפור התלמודי.

אז תודה לכל מי שקנה, קרא, כתב לי, צלצל או בא למפגש. אתם נהדרים! ואם מתחשק לכם לארגן ערב קוראים אצלכם בבית, ללימוד משותף עם קבוצה של חברים או חברות, ולשיחה בלתי מחייבת ובלתי צפויה על חז"ל ועל בכלל – דברו איתי! אשמח להתארח אצלכם.

ומה אני מאחלת לעצמי ולספר בשנה הבאה?

  • שנצליח למצוא מתרגמת טובה לאנגלית, לספרדית ואולי גם לקוריאנית (זו לא בדיחה. בדרום קוריאה יש קהל גדול שמתעניין בתלמוד הבבלי).
  • שנצליח להגיע אל האנשים המתאימים במשרד החינוך, בקרן פוזן, בסוכנות היהודית ובגופים נוספים שעוסקים בקידום תרבות יהודית ישראלית בגישה פתוחה ומזמינה.
  • שיהיה לי מספיק זמן כדי להתחיל לכתוב את ספר ההמשך – חז"ל עכשיו 2… מי שהיה בערבי הקוראים יודע שיש כבר סיפורים שעומדים בתור להיכנס לשם.

אם יש לכם קשר כלשהו לאנשים שאני מחפשת – אל תתביישו לספר לי על זה…

ואם לא מצאתם את הספר בחנויות, תמיד תוכלו להזמין אותו כאן: באתר של הוצאת פרדס – ותוך יומיים-שלושה הוא יגיע אליכם הביתה. 

מודעות פרסומת

ענב או עינב? פרות או פירות? כללי הכתיב החדשים

האקדמיה ללשון העברית פרסמה כללים חדשים לכתיבה בכתיב מלא. עבור אלו מכם שאין להם זמן או חשק לקרוא הכול, הכנתי רשימה של השינויים המשמעותיים, כלומר: מילים שכולנו משתמשים בהן די הרבה בכתיבה היומיומית שלנו. אכתוב את המילים כפי שהן צריכות להיות כתובות על פי הכללים החדשים:  להמשיך לקרוא

סדרת הרצאות חדשה: בחירה בחינוך

החינוך הדמוקרטי יוצא מנקודת הנחה פשוטה: אנחנו חיים במדינה דמוקרטית וכדי להכין ילדים להיות אזרחים פעילים בתוכה, צריך לאפשר להם לחוות מציאות דמוקרטית מגיל צעיר. לכן בית הספר בנוי על פי מודל המדינה הדמוקרטית והילדים הלומדים בו "חיים דמוקרטיה" בכל רגע נתון. נקודת המוצא הזו משפיעה על כל היבט בחיי התלמידים, המורים וההורים החברים בקהילה.

כשפתחתי את הבלוג די לחינוך בשנת 2011, הצבתי לעצמי מטרה: לספר לקהל הרחב מה באמת קורה בבתי הספר הדמוקרטיים. נתקלתי בדעות קדומות רבות ובסטריאוטיפים שגויים ביחס ללומדים בו (אז מה? את/ה לא לומד/ת כלום? – זו שאלה שהילדים שלי נשאלו אינספור פעמים). אני משוכנעת שאפשר לנצל את הניסיון שנצבר בבתי הספר הללו בארץ ובעולם, כדי לשפר את החינוך הציבורי על ידי הטמעת יסודות דמוקרטיים בתוך בתי ספר "רגילים"-שמרניים.

בהרצאות שלהלן שפע של דוגמאות וסיפורי מקרה מניסיוני האישי: אמא ל-5 ילדים שלמדו/לומדים בביה"ס הדמוקרטי ע"ש נדב במודיעין; פעילה בבית הספר משנת 2000 (בהוראה, בהורות, בלמידה, בפעילות קהילתית ועוד); ובלוגרית שכותבת על ענייני חינוך בכלל ועל חינוך דמוקרטי בפרט, בבלוג די לחינוך באתר סלונה:  להמשיך לקרוא

איך לכתוב נכון בבלוג האישי שלך

כשכותבים ספר משתמשים בשפה תקנית, על פי הכללים שקבעה האקדמיה ללשון עברית. כשכותבים מאמר מדעי נהוג להקפיד על סגנון כתיבה אקדמי. אפילו לכתיבה עיתונאית יש את המוסכמות המיוחדות לה. המשותף לפלטפורמות האלה הוא שבכולן יושבים אנשי מקצוע שיעברו על הטקסט אחרי הכותב/ת המקורי/ת, יתקנו את הדרוש תיקון ויתאימו את סגנון הכתיבה להקשר שבו הוא עתיד להתפרסם.

כתיבה לבלוג אישי שונה מכל אלה. להמשיך לקרוא

פינטרסט ככלי עזר לכתיבה ולהכנת מערכי שיעור והרצאות

לפני כשנתיים שמעתי על פינטרסט. נכנסתי, טיילתי והתאהבתי. אלא שלא ממש הבנתי מה עושים עם זה, עד שהלכתי לסדנה קצרה של הבלוגריסטית יונית צוק בנושא (מומלץ!). מפה לשם נהייתי מכורה. למה? ככה:
נכנסתם לפייסבוק? רעש ! ! ! כולם מתווכחים, צועקים, משוויצים. המון מלל מסביב.
נכנסתם לפינטרסט? ש ק ט . . . אסתטיקה. המון תמונות יפות ואימג'ים ויזואליים בכל תחום שמעניין אתכם. המלל קיים שם, אבל מאחורי הקלעים.

פינטרסט היא רשת חברתית שהיא בעצם לוח-השראה דיגיטלי ענק. להמשיך לקרוא

איך לבחור שם לבלוג שלך

למקרה שלא שמתם לב, הבלוג עבר לאחרונה סיוד ושיפוץ. אני אוהבת לעשות את זה מדי פעם: לעשות סדר בבלוג, לרענן את הקירות ולבחור תבנית עיצוב חדשה.

הפעם גם בחרתי שם חדש לבלוג. כשפתחתי אותו לפני כך וכך זמן, קראתי לו פשוט ענת שפירא-לביא. היו לי כבר שני בלוגים פעילים, אחד על חינוך ואחד על ריצה, ולא ממש התחשק לי לשבור את הראש על עוד שם.

הבעיה הייתה שבכל פעם שבה שאלו אותי על הבלוגים שלי, נאלצתי לגמגם: להמשיך לקרוא

בלוג אישי בשישי

רוצה לפתוח בלוג אבל אין לך זמן לסדנה ארוכה בלוח הזמנים הצפוף שלך?

בדיוק בשבילך פתחתי את האופציה לסדנה חד-יומית, קצרה ולעניין, המשלבת הרצאה, שיחה והמון דוגמאות מבלוגים פעילים ומוצלחים. מקצת הנושאים שיעלו בסדנה:

למי כדאי לכתוב בלוג?
איך לכתוב כך שאנשים יקראו?
על מה לכתוב ובאיזו תדירות?
איך להתמיד בכתיבה לאורך זמן?  להמשיך לקרוא

7 סיבות מצוינות לפתוח בלוג

מאז שהתחלתי לכתוב בלוג בסלונה לפני כחמש שנים, אני מתעניינת בשאלה: למה בכלל לפתוח בלוג? למה לבזבז זמן יקר על כתיבה? ואחרי שכבר החלטנו לכתוב, למה דווקא כתיבה בבלוג? ומכיוון שהעניין סקרן אותי, העליתי את השאלות הללו בשיחות מקוונות ובפגישות פנים-אל-פנים עם בלוגריות אחרות. הנה 7 הסיבות שחוזרות על עצמן הכי הרבה בתשובות שלהן:  להמשיך לקרוא