השמיניסטית והשר

אלפי נערים ונערות ניגשים לבגרות בספרות מדי שנה. רובם לא מרוצים מדרך הלימוד ומעצם זה שמכריחים אותם ללמוד ספרות (וגם מקצועות אחרים). אבל בשבוע שעבר אחת מהם עשתה מעשה, ובמקום לענות על השאלות בבחינה כתבה מניפסט נגד שיטת הלימוד המבוססת על שינון-הקאה-ציון-אחיד-לכולם.

שר החינוך בחר לענות לה בדף הפייסבוק שלו. מכאן קצרה הדרך לדיון ציבורי שסחף אחריו את האתר של המדינה, תכניות בוקר בטלוויזיה ותכניות אקטואליה ברדיו. שלא לדבר על הרשתות החברתיות.

אז מה הבעיה?

נניח בצד את הטיעונים של התלמידה עצמה, שחלקם שטחיים וקלישאתיים. במגבלות הזמן והמקום (שעה וחצי בתנאי לחץ של בחינה) היא התמודדה יפה עם האתגר שהציבה לעצמה. לשר החינוך לעומת זאת היה זמן לחשוב על התשובה שלו לפני שמיהר ללחוץ על פרסם.

תארו לכם לקוח של בנק. הוא לקח הלוואה בתנאים קשים אך ידועים (לא הייתה לו ממש ברירה, הוא צריך דירה), ואחרי 12 שנים הגיע זמן הפירעון. במקום לשלם את מלוא החוב כנדרש, הלקוח החליט שהפעם הוא לא יכול יותר. הוא יכתוב למנהל הסניף את כל מה שהוא חושב על הבנק שלו ועל שיטת ההלוואות, העמלות והריביות הלא-מוסריות.

"הרי אני בן אדם ייחודי! למה לא מתייחסים לזה בחישובי החזר החוב? למה שאני אשלם בדיוק כמו הלקוחות האחרים, אם אני כל כך שונה מהם כמעט בכל דבר? ו- רגע! עוד לא דיברנו על זה שממני אתם לוקחים ריבית ממש גבוהה, בעוד ממשפחות אחרות – עשירות וחזקות יותר – אתם לוקחים ריבית נמוכה בהרבה! (זה קצת סותר את הטיעון הקודם אבל מילא). ובעצם, כל השיטה הזו של ריבית  – מי צריך אותה בכלל? במה היא תעזור לי בחיים? זה לא אישי נגדך, מנהל סניף יקר. אבל אני לא מוכן לזה יותר. הגיעו מים עד נפש!"

למרבה הפלא, אחרי כמה ימים מקבל הלקוח טלפון, ולא ממנהל הסניף – אלא ממנהל הבנק בכבודו ובעצמו!

"אתה יודע מה, לקוח אהוב שלי," אומר לו מנהל הבנק בקול רך, "אני מחבק אותך! רק בגלל לקוחות דעתנים ואינטליגנטים כמוך בחרתי לנהל את הבנק הזה. האמת היא, שאני מסכים אתך בכל מילה שכתבת. הריביות אכזריות, העמלות גבוהות מדי ולא מותאמות לצרכים הייחודיים של כל לקוח, ואתה פשוט גורם לי גאווה! אני גאה להיות מנהל הבנק שלך!"

"יופי," צוהל הלקוח, "אז אני יכול לא להחזיר את ההלוואה שלי? אני יכול להודיע ללקוחות האחרים שיחכו עם זה בינתיים? אתה מוריד את העמלות?"

"אאאאאאא…. " מגמגם המנהל, "תראה, זה לא בדיוק ככה, זה לא אני… פשוט הפקידים שלי בכל הסניפים חייבים להמשיך לגבות חובות ולחייב עמלות, הם לא יודעים לעשות שום דבר אחר… אתה מבין? ככה זה. אבל היי – היה ממש מרגש לדבר אתך! אתה לקוח נפלא! שיהיה לך ה-מון בהצלחה!"

אם מנהל בנק היה מתנהג ככה – האם לא הייתם חושבים שהוא פגע בעובדים שלו? אם הייתם מנהל הסניף, שאליו נשלחה הפנייה מלכתחילה – האם לא הייתם מרגישים מבוכה? ואיך תשכנעו עכשיו לקוחות אחרים להחזיר את חובותיהם, כשהם יודעים שהבוס שלכם מתנגד בכלל לכל השיטה?

שי פירון היה פעם מורה ומנהל בי"ס. כל עוד כיהן בתפקידים הללו, היה יכול להגיד לתלמידים דברים מסוג "אני ממש מזדהה אתך, אבל זאת כרגע המדיניות הממשלתית ואנחנו חייבים לתפקד על פיה." אלא שעכשיו הוא כבר יושב בכיסא אחר. אתה מנהל הבנק עכשיו! תפסיק לגבות עמלות גבוהות אם אתה לא חושב שהן מוצדקות, ואם אתה עדיין מתלבט ולא רוצה למהר – תהיה אמיץ מספיק כדי להגיד את זה ללקוחות שלך. ובעיקר – תעמוד מאחורי העובדים שלך.

בלוגרים ועיתונאים יכולים לכתוב ביקורות ולתת רעיונות לשינוי. שמיניסטים יכולים לכתוב מכתבים נרגשים ולשיר "אני ואתה נשנה את העולם".  לך יש את ההזדמנות באמת לשנות אותו. השאלה אם יש לך אומץ…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s