מבט קצת אחר על קיצור החופש הגדול

אל תתנו למשרד החינוך לעבוד עליכם. לא מדובר על קיצור החופש הגדול או על הארכת שנת הלימודים. והאמת – טוב שכך. הייתי מעדיפה ששוק העבודה יתאים את עצמו לחיים נורמליים של משפחות ושל סתם אנשים שיש להם חיים, ולא להפך. אבל יש כמה צדדים חיוביים מאוד לצעדים שנקט שר החינוך שי פירון:

ראשית, בואו נקרא לילד בשמו: מדובר בקייטנות קיץ מסובסדות על ידי המדינה. הן יתקיימו במתקנים הקיימים-ממילא שבבעלות משרד החינוך, שעד עתה עמדו במשך חודשיים ריקים ונטושים. ומה רע? ניצול יעיל יותר של תשתיות קיימות הוא דבר מבורך.

שנית, המבוגרים שיופקדו על הקייטנות הללו, כפי שדווח בתקשורת, יהיו סטודנטים בחופשה ומורים שיהיו מעוניינים בכך לצורך השלמת הכנסה. גם כאן אני רואה את המצב באור חיובי. הרבה מורות עובדות היום בעבודה נוספת (אני למשל מכירה קופאית בסופר השכונתי שהיא מורה ומחנכת כיתה ביסודי), אז למה לא לתת להן גם את האפשרות הזו? ועבודה לסטודנטים היא תמיד דבר טוב.

אבל על התוצאה החיובית ביותר של כל המהלך הזה אני לא בטוחה שחשבו במשרד החינוך (ואולי כן?). התוצאה הזו עשויה להתרחש במקרה לגמרי, ללא כוונה מודעת מראש:

מה שהולך לקרות בתוך מבני בתי הספר כבר בחודש יולי הקרוב, זה מפגש יומיומי בין מבוגרים לילדים. מפגש שהמבוגרים האחראים עליו אינם מחויבים להכפיף את עצמם במסגרתו להוד קדושתו החומר (אפילו אם הם מורים, שמחויבים לכך כל שאר השנה). מפגש שהילדים שיגיעו אליו לא יידרשו להיבחן עליו בסוף התקופה ולא יקבלו ציון על מה שיעשו בו.

זה לא יקרה בבריכה, בלונה-פארק או בג'ימבורי. גם לא בחוות סוסים, בחוג משוטטים או בצופים. זה יקרה בתוך כותלי בית הספר. באותן כיתות, באותם מסדרונות, באותה חצר. דברים טובים יקרו שם – כמו בכל קייטנה.

המבוגרים יקבלו הרבה יותר חופש פעולה בנוגע לפעילויות ולתכנים. הילדים יחוו ירידה משמעותית בלחץ המופעל עליהם בדרך כלל. פעילויות יצירה ואמנות – שמאז ומתמיד תפסו מקום מרכזי בכל קייטנה באשר היא – יגרמו למרחב הבית-ספרי להיראות עליז ומשוחרר הרבה יותר. סביר להניח שהפעילות הפיזית של ילדים ומבוגרים במשך היום תהיה גדולה יותר מהנהוג בשגרת שנת הלימודים (בוודאי בשנה הזו, שבה ביה"ס כולו יעמוד לרשות תלמידי כיתות א-ב בלבד!).

אבל אז, עשוי לקרות משהו מפתיע באמת:

  • מורים ישאלו את עצמם – רגע, אם הדבר הנחמד הזה יכול לקרות בתוך ביה"ס ביולי – למה בעצם שהוא לא יקרה שם גם בספטמבר?
  • הורים ישאלו את עצמם – האם למה שהילדים שלי עשו בתוך ביה"ס ביולי היה פחות ערך חינוכי מאשר למה שהם עושים שם ביתר חודשי השנה?
  • ילדים ישאלו את עצמם – היי, ביה"ס יכול להיות ממש מקום נעים, לא?

ומכאן – השמיים הם הגבול. מורים עשויים לקחת את העניינים לידיים. הורים עשויים ללחוץ על משרד החינוך. ילדים עשויים להעז לקחת חלק גדול יותר בעיצוב חייהם.

טוב, אולי הגזמתי קצת. אבל בכל זאת – כל מהפכה מתחילה בצעדים קטנים, לעתים מקריים. רק צריך שמישהו יהיה שם כדי להאיר אותם באור אחר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s