מותה של הגניבה הספרותית

ספר המאמרים של סלמן רושדי חצה את הקו הזה (מודן, 2004), מאגד בתוכו מבחר מאמרים וטורים שפרסם רושדי בשנים 2002-1992. המאמרים עוסקים בנושאים מגוונים, החל מהתייחסויות לאירועים פוליטיים בעולם, מגמות חברתיות, עניינים ספרותיים, אייקונים תרבותיים ועוד, דרך נאומים שנשא בהזדמנויות שונות בנושאי זכויות האדם וחופש הדיבור, ועד להגיגים בנושאים מחיי היום יום. הפתווה של חומייני שהפכה את המחבר לסמל של המאבק על חופש הדיבור והכתיבה אמנם נזכרת בהזדמנויות שונות, אך היא אינה העיקר. מלבד חלקו השני של הספר, המוקדש לתיאור התמודדותו של רושדי עם האיום שהוכרז על חייו, העניין מוזכר רק בעקיפין (ולעתים בהערות אגב בעלות נימה אירונית).

באחד המאמרים עוסק רושדי בידידתו המנוחה, הסופרת הבריטית אנג'לה קרטר (1992-1940). המאמר פורסם לראשונה כהקדמה לקובץ סיפוריה Burning Your Boats, שיצא לאור לאחר מותה ממחלת הסרטן. רושדי מספיד את קרטר, שהתמחתה בסיפורי אימה ופנטזיה, וסוקר כמה מספריה הקודמים אשר מבחר מהם נאסף לקובץ מסכם זה. בקובץ הראשון שלה (Fireworks), מספר לנו רושדי, יש כמה סיפורים העוסקים ביפן, "ארץ שרשמיות טקס התה שלה והארוטיקה האפלה שלה הכו בדמיונה של קרטר וקראו עליו תיגר". הוא מזכיר סיפור בשם מזכרת מיפן, שבו המספרת אשר "אינה חשה בנוח עם דמותה כבדת העצמות", מציגה את המאהב היפני היפה שלה כאובייקט מיני ומכנה אותו מומוטארו, על שם סיפור ילדים יפני ידוע על מומוטארו שנולד מהאפרסק.

העולמות אותם הופכת קרטר לשלה, לפי רושדי, הם שניים: עולם האגדה שבו מתרחשות מטמורפוזות רבות, ועולם הקרקס "שבו הגרוטסקי הוא לחם חוק". אחת הדמויות של קרטר "מתחילה כזונה והופכת לבובה, כיוון שהיא נמשכת רק על ידי חוטי התשוקה", ודמות אחרת מתוארת כ"אשת החתול מחליפת הצורה… אחת מהגבירות האפלות והיפות הרבות שניחנו בתיאבון שאינו יודע שובעה".

בקובץ חדר הדמים של קרטר מופיעה נובלה בשם זה, שבה שתי דמויות מרכזיות: נערה צעירה ותמימה וגבר מבוגר ועשיר, מתורבת למראית עין אך אלים ורצחני. לדברי רושדי זוהי וריאציה על תמת היפה והחיה. אולם קרטר יוצרת מפנה פמיניסטי במעשייה המפורסמת, כאשר במקום אב חלש שבתו יוצאת להגנתו היא מציגה אם חזקה היוצאת להצלת בתה. קרטר, הוא אומר, הופכת את האגדה למטאפורה על שפע התשוקות והסכנות שביחסי המין.

כל מי שקרא את ספרה של אלונה קמחי לילי לה טיגרס (כתר, 2003), אולי שואל את עצמו עכשיו: הייתכן? האם סיפורה יוצא הדופן של לילי, הבחורה היפה וגדולת הגוף של קמחי אינו אלא פסיפס של ציטוטים מתוך סיפורי אנג'לה קרטר?

סיפור נוסף של קרטר אותו מתאר רושדי, נקרא לא פחות ולא יותר כי אם כלת הנמר (The Tigers Bride). בסיפור זה "היפה" עוברת מהפך ארוטי ומשנה את עצמה ל"חיה" מרהיבה: "כל לטיפה של לשונו קרעה עור אחר עור, כל עורות החיים שבעולם, והותירה אחריה מרקם רענן של שערות… ניערתי את הטיפות מעל פרוותי היפהפייה". גופה של הגיבורה, אומר רושדי, הופך כלי חדש לתשוקה ומאפשר את כניסתה לעולם חייתי ו"נמרי". בסיפור אחר בקובץ (Erl-King) היפה והחיה לא ישלימו, שכן בו "אין מרפא או כניעה, אלא נקמה".

לטובת מי שלא קרא את לילי לה טיגרס, הנה תקציר: בספר שלוש גיבורות – לילי, נינוש ומיכאלה. הגיבורה הראשית לילי היא אישה יפה המתקרבת לגיל שלושים, "שיננית מסורה ובחורה כבדת משקל" (כפי שהיא מתוארת על גב הספר). בתחילת העלילה היא יוצאת לבדה אל הקרקס, לאחר שחברתה הטובה נינוש הודיעה לה שלא תוכל לבוא עמה. במהלך הנסיעה במונית לגני התערוכה היא יוצרת קשר עם מיכאלה נהגת המונית, ותוך כדי הנסיעה מסופר לנו מתוך תודעתה של לילי סיפור חייה של אותה נינוש, שלא הגיעה בזמן לקרקס.

סיפורה של נינוש הוא ללא ספק מימוש של היפה והחיה – גיבורה תמימה וחסרת ישע, בעלת יופי יוצא דופן ומהפנט, שהפכה מילדה מוכה ומנוצלת מינית לזונה במגוון מכוני ליווי פרברטיים, ועד שנישאה לבעל מיליונר קנאי ורצחני, המכה אותה ומתעלל בה (ראו חדר הדמים). מיכאלה – נהגת המונית המבוגרת משתי האחרות – מקבלת על עצמה את תפקיד "האם החזקה היוצאת להציל את בתה" (כפי שתיאר זאת רושדי), אולם לא את בתה הביולוגית. במהלך הסיפור נוצר בינה לבין נינוש קשר אהבה לסבי, אך בהתאם לרוח האימה השלטת בסיפורה של קמחי, בסופו של הסיפור הזה "החיה" הורג את "היפה", וכל שנותר לאם-מיכאלה הוא רק לנקום את מותה.

אולם בכך קצת הקדמתי את המאוחר. באותו לילה גורלי שבו נוסעת לילי לקרקס, היא מגלה שמאלף הטיגריסים במופע אינו אלא גבר יפני בשם מומוטארו (ראו מזכרת מיפן), שעמו היה לה מפגש ארוטי קצר אך בעל משמעות עזה שתים-עשרה שנה קודם לכן (במפגש זה סיפר לה טארו שהוא קרוי על שם סיפור ילדים יפני מפורסם ששמו מומוטארו שנולד מהאפרסק). היא הולכת לחפש את מאהבה לשעבר בבית המלון בו הוא משתכן, ושם הם מחדשים את תשוקתם זה לזו.

במהלך האירוע היא מגלה שאהובה עבר ניתוח לשינוי מין (גם קרטר מתארת את אהובה היפני טארו כבעל תכונות נשיות ומאפיינים של אנדרוגינוס). כמתנת פרידה מעניק לה המאהב/ת היפני גור טיגריס אותו היא לוקחת לביתה. במהלך החודשים הקרובים מגדלות לילי, נינוש ומיכאלה את הטיגריס הקטן. מאוחר יותר נודע ללילי כי טארו התאבד בשובו ליפן (בדומה לטארו של קרטר, שעליו היא אומרת שהוא מסוג הגברים השוקלים או מוכנים להתאבד כדי לברוח מחיי שגרה משעממת ובינוניות). במשך הזמן מתחילים לחול בלילי שינויים פיזיים ונפשיים כאלו ואחרים, אשר אינם מובנים לא לה ולא לקוראים בתחילה, אך לאט לאט מתגלה האמת האיומה – לילי עוברת מטמורפוזה והופכת לטיגריס ממין נקבה (ראו כלת הנמר של קרטר).

האפשרות הראשונה העולה על הדעת היא כי בדרך מקרה, או תוך צירוף מקרים מוזר ויוצא דופן, ישבו שתי סופרות מוכשרות, אחת באנגליה אי שם בשנות השבעים ואחת בישראל סביב שנת אלפיים, והגו ממוחן הקודח סיפור על אישה מרובת תשוקות ההופכת לטיגריס. אפשרות שנייה היא, שאלונה קמחי קראה את סיפוריה של קרטר והושפעה מהם באופן בלתי מודע, ולכן לא טרחה להתייחס להשפעה זו בשום מקום. אפשרות שלישית היא שקמחי החליטה באופן מודע לשאול את רעיונותיה הספרותיים של קרטר, מתוך הנחה שמרבית הציבור הישראלי שיקרא את ספרה אינו מכיר את יצירתה של הסופרת הבריטית ולא ישים לב לדבר ממילא.

כל האפשרויות האלה סבירות, אבל יש אפשרות נוספת: ייתכן שקמחי משחקת כאן משחק עם מבקרי הספרות או עם קהל הקוראים שלה. נגיד שקרה משהו כמו התסריט הזה: קמחי, שהצהירה על עצמה בהזדמנויות שונות כאנגלופילית מושבעת, אולי קראה את הקדמתו של רושדי לספר של קרטר, שיצא לאור באנגלית ב- 1995. מוקסמת מתיאוריו של רושדי ומסיפוריה של קרטר, היא מלקטת פרטים מתוכם ויוצרת עלילה חדשה: אישה כבדת גוף, מאהב יפני בשם מומוטארו המנוצל כאובייקט מיני, אווירת הקרקס והיריד, מטמורפוזות, טיגריסים, היפה והחיה, נשים כחפץ העובר לסוחר, תשוקות אפלות ועוד. משלל המוטיבים של קרטר היא רוקחת שיקוי חדש – משכר, מסוכן והרסני יותר מסך כל מרכיביו. ואז היא יושבת ומחכה: בואו נראה מי ישים לב. ואולי מי שקורא את רושדי או את קרטר לא קורא את אלונה קמחי ולהפך, כי נדמה שאף אחד לא שם לב…

ונניח לרגע שזה המצב (אף שהכול פרי דמיוני) – האם זו גניבה ספרותית? האם האפשרות שקמחי לא המציאה יש מאין את עלילת לילי לה טיגרס, אלא בנתה אותה תוך שימוש בחומרים שנלקחו מסופרת אחרת, מורידה מערכה של יצירתה כיצירה ספרותית? ובהמשך: האם הספר עשוי להיות ראוי לפרס ספרותי בסגנון הפרסים המעטרים את ספריה הקודמים של קמחי? זו לא סתם שאלה תאורטית – בקיץ 2005 הספר היה מועמד לפרס גפן לספר הפנטזיה הטוב ביותר. האם אפשר לכלול אותו בתחרות? ובכלל – האם יש דבר כזה גניבה ספרותית?

רושדי מתייחס לכך באותו מאמר עצמו, כאשר הוא מדבר על מקורות ההשפעה של אנג'לה קרטר: "בודליר, פו, שייקספיר של חלום ליל קיץ, הוליווד, פנטומימה, אגדות: קרטר אינה מסתירה את ההשפעות, כיוון שהיא מפרקת אותן, מחבלת בהן. היא לוקחת את מה שאנו יודעים ולאחר ששברה את זה היא מרכיבה הכול מחדש בדרכה העוקצנית, הטקסית. העולמות שלה חדשים ולא-חדשים, בדומה לשלנו."

ברוח ההצהרות הפוסט-מודרניות המפורסמות על מות המחבר, מותו של הטקסט וכדומה, אפשר להצהיר גם על מותה של הגניבה הספרותית. בבחינת הכול כתוב והרשות של כל אדם נתונה להשתמש בכתבי אחרים כראות עיניו, לפרק אותם ולהרכיבם מחדש במיומנות מרשימה.

האמת היא שאין לי שום דבר נגד השפעות ושאילות ספרותיות. האידיאל האסתטי של "מקוריות-בכל-מחיר", אידיאל שהוא תוצר מובהק של הרומנטיקה, שולט בחיינו מעל מאתיים שנה ואולי הגיע הזמן להיפטר ממנו. הרבה לפני שהרומנטיקה העלתה על נס את דמותו של היוצר הייחודי, זה הבודה מלבו עולמות חד פעמיים (ובכך למעשה מתפקד כאלוהים בזעיר ענפין) – בעת העתיקה ולאורך ימי הביניים לא נטו להעריך בצורה כזו את המקוריות. מחבר טוב נחשב לכזה דווקא כאשר הצליח למזוג לקהלו "יין ישן בקנקן חדש ונוצץ". יכולתו של סופר להשתמש בחומרים סיפוריים שהיו קיימים לפניו ולספר אותם בדרך חדשה ומעניינת יותר, היא שהביאה אליו את אהדת הקהל.

ובכל זאת, למרות כל האמור בפסקה הקודמת, אי אפשר להתעלם מהשינוי התפיסתי שעבר עולם המחשבה במאות השנים האחרונות לגבי זכות הקניין הרוחני. ואולי יש מקום כאשר השאילות הן כל כך דומיננטיות, לתת קרדיט קטן למשל בעמוד התודות אשר בסוף הספר (ביחד עם התודות למשפחה, ל"מלכת השינניות" ולעובדי הספארי ברמת גן), משהו כמו – "ותודה לאנג'לה קרטר על ניצוץ המקוריות".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s